הלשכה המרכזית לסטטיסטקה בישראל פרסמה באחרונה דו"ח שבממשלת נתניהו קיבלו בשמחה רבה מפני לטענתם הביא חדשות טובות לאור הירידה של האבטלה במשק לרמה של 4.1% , במיוחד כשהיא מלווה בעלייה בשיעור האנשים בגילאי 15-65 שמחפשים עבודה.

חוגים ישראלים אמרו כי נתוני הירידה באבטלה מקטינה את אי השוויון בישראל, ועוזרת לעוד אנשים לצאת מעוני. אך הפרשן דותן לשם כתב תחת כותרת "האבטלה בשפל אך הצנע החברתי נמשך" כי שיעור האבטלה בישראל, העומד על 3.7% בלבד, הוא הנמוך ביותר שנמדד בישראל מזה עשורים. זה טוב ויפה אם היו נלוות לירידה באבטלה מספר תופעות, שביניהן: עלייה בשכר העובדים, עלייה בהשקעות היצרניות, עלייה בפריון העובדים, עלייה בשוויון, עלייה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה ועלייה באינפלציה.

הפרשן דותן לשם קבע כי הסיפור של ישראל שונה מהסיפור בארה"ב. מפני ישראל לא הייתה מדינת רווחה מעולם, והתהליכים התרחשו באיחור של עשור עם יישום חומת המגן הכלכלית של הצנע החברתי וההתעללות בעניים החל מ-2003 אך ללא יישום משמעותי של תוכנית ויסקונסין ומס הכנסה שלילי עד לאחרונה.

=== 

המודל הקושר בין שיעור האבטלה לבין האינפלציה משמש את הכלכלנים בשתי זרועות השלטון (בבנק המרכזי ובממשלה) בניהולו את המשק, לקביעת מחיר הכסף ושיעור הגרעון הממשלתי.

דותן לשם ציין כי בשנות החמישים של המאה העשרים נוסח הקשר בין האינפלציה לאבטלה באמצעות "עקומת פיליפס". זו מצאה תחליפיות בין אינפלציה לאבטלה (עלייה באינפלציה גוזרת ירידה בשיעור האבטלה).

הפרשן דותן לשם ציין כי בשנות החמישים והשישים המציא מילטון פרידמן מונח אבטלה טבעית ונטרול הזרוע הפיסקלית על ידי "הוכחה" שנזקה של מדיניות זו עולה על תועלתה הבטלה בשישים.

במקביל המדיניות שהוביל ביל קלינטון בארה"ב בשנות התשעים, לחיסול מדינת הרווחה, הביאה לשינוי בתפקיד המדינה מהגנה על חיי העניים מפני ניצולם בשוק באמצעות דיור ציבורי וקצבאות המבטיחות קיום בלא קשר לתעסוקה. זה הביאו לכך שנשים לא היו צריכות לעבוד בכל מחיר בשביל לקיים את עצמן וילדיהן. השינוי שהוביל קלינטון הפך את היחס: הבטחתו היתה שהשלטון ידאג שאזרחיו יחיו כל עוד יעבדו. הדבר נעשה על ידי הפניית הכספים, שהופנו לדיור ציבורי לסיוע בשכר דירה והקצבאות אותן נערי האוצר מכנים "מחליפות עבודה" למס הכנסה שלילי ויישום תוכנית ויסקונסין.