השר ל"ביטחון הפנים" של ישראל, גלעד ארדן, הנמיך באחרונה את הרף לקבלת רשיון להחזקת אקדח. מעתה, כל חייל ישראלי משוחרר שעבר הכשרת חי"ר (רובאי 07) יוכל לשאת נשק באופן קבוע גם באזרחות -כלומר, כמעט כל מי שהשלים שירות קרבי. הרפורמה תגדיל במאות אלפים את מספר הזכאים לשאת נשק; ההערכה היא, כי לפחות 40 אלף יבקשו לממש זאת. אלה יצטרפו לכ–145 אלף איש המחזיקים נשק ברשיון שלא במסגרת תפקידם, ובהם תושבי התנחלויות ויישובים הסמוכים לגדר ולגבולות.

ארדן הסביר את מטרת ההקלה: "אזרחים מיומנים המחזיקים בכלי ירייה במרחב הציבורי תורמים לתחושת הביטחון ומהווים קו הגנה חשוב בפני פיגועים". כלומר, מיליציות חמושות, שימנעו לכאורה פיגועים -אף ש"המיומנות" הנרכשת ברוב יחידות החי"ר אינה כוללת ירי מורכב באקדחים בלב אוכלוסייה אזרחית.

ארדן כשל בכך פעמיים: הוא מודה שישראל אינה מסוגלת לספק הגנה בסיסית לאזרחים ושהממשלה מצפה שיגנו על עצמם בעת צרה; ומתעלם מכלל המחקרים בישראל ובעולם, שמצאו קשר מובהק בין עלייה בהחזקת נשק במרחב הפרטי והציבורי לבין זינוק במקרי רצח, תאונות והתאבדויות; בעיקר רצח נשים בידי בני זוג ובני משפחה. לטענתו, המדיניות החדשה "מאזנת בין הצורך להגן על הציבור ובין הצורך לשמור על הציבור מפני שימוש לא נכון בכלי ירייה", אך לא ברור על מה הוא מתבסס; נתונים בעניין זה לא הוצגו לציבור מעולם.

זאת ועוד, בניגוד להמלצת המשטרה, פעלו שותפי ארדן לרפורמה ולמפלגה — חברי הכנסת יואב קיש ואמיר אוחנה (העומד בראש "השדולה לעיצוב מדיניות החזקת כלי ירייה") — לרכך את דרישות ההכשרה הראשונית והקבועה לנושאי נשק, בנימוק המצמרר כי "מדובר בביורוקרטיה מיותרת".

עד כניסת ארדן לתפקידו היתה המגמה בישראל לצמצם את תפוצת הנשק ברחובות. כך, למשל, בעקבות גל רצח של נשים בידי בני זוגן שעסקו באבטחה התבקשו מאבטחים להפקיד את נשקם במקום עבודתם ולא לקחתו לביתם. גם בצבא הישראלי נקטו מדיניות דומה. ארדן הפך את המגמה האחראית, שדגלו בה גם שרי ימין, ובחר להציף את ישראל בכלי נשק קטלניים — כמו באמריקה הרפובליקאית, מושא הערצה של רבים מחברי הליכוד, שם כבר גבתה מדיניות הפצת הנשק קורבנות רבים.