למרות מצבורי מידע שהצביעו על התנהלות תמוהה של בנימין נתניהו בפרשת הצוללות הנקנות מגרמניה (תיק 3000), לא השתכנע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לראות בו חשוד ולחוקרו באזהרה.

בפרקליטות תירצו כי החלטת בנימין נתניהו למדר את שר המלחמה מהמידע אינה עבירה פלילית, וסביר להניח שיש רגליים לדבר. גם נכון שנתניהו היה רשאי לוותר על המגבלה שהטילה גרמניה על מצרים בסוגיית הצוללות, אם כי מוזר שלא דן בצעדו עם ראשי מערכת הצבא.

לפני כמה שבועות נוסף נדבך לתהייה על החלטת מנדלבליט להימנע מלחקור את נתניהו באזהרה. שחזור תאריכים העלה שנתניהו העביר את כתב הוויתור לגרמניה בעניין הצוללות המצריות בתקופה שקדמה בכמה חודשים למחלוקת החריפה שפרצה בינו לבין יעלון. בתחילת 2015 לא ניכרה כל מתיחות כזאת, והדבר מגביר את החשד כי לנתניהו היה מניע סמוי להותיר את יעלון ואיזנקוט באפלה.

ישראל מצפה מכל אזרח, שיקבל מידע כזה ויחשוש שמא הצבא או גורמי הממשלה האחרים אינם יודעים עליו, להפנות את שימת לבם לתוכנו ומשמעותו — על אחת כמה וכמה מראש הממשלה הישראלי. העובדה שעצם הדרתם של שר המלחמה והרמטכ"ל מן המידע אינה עבירה, לא מפחיתה מן החשד והתהיות מדוע בחר נתניהו לנהוג בצורה מוזרה בעניין ביטחוני כה רגיש. הוויתור של ראש הממשלה הישראלי על הגבלת הצוללות למצרים אינו נושא לחקירה פלילית אלא לבירור יסודי בוועדת החוץ והביטחון, וייתכן שהוא קביל לחלוטין. אך הנסיבות שבהן נעשה הדבר, מעצם היותו כה תמוה וחריג, מעלות תהייה שמא היה גורם ישראלי כלשהו שגרף טובת הנאה מן המספנה הגרמנית שהעסקתה בידי מצרים הורחבה; ואולי נתניהו לא ראה לנגד עיניו רק את טובת חיל הים אלא חיפה על גורמים ישראלים כאלה.

בשלב זה אין כנראה ראיות חותכות לביצוע עבירה על ידי נתניהו, אבל התנהלותו מעלה חשדות שיש לברר עד תום. כלל הוא שאין זו עבירה לשוטט ליד מקום הפשע, אבל יש להיחקר על כך. הציבור הישראלי זכאי לקבל ישירות מבנימין נתניהו תשובות לשאלות אלו.