תקיפת שלושת הצעירים תושבי שַפָאעַמְר בחוף בקרית חיים היא תוצאה ישירה של מכונת ההסתה הימנית, העובדת במלוא כוחה תחת שלטון ראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו. אמירת אחד התוקפים, "ערבים, אתם לא צריכים להגיע לפה, תלכו למקומות שלכם", היא מימוש של רוח חוק הלאום, היהלום שבכתר האפליה הלאומנית.

אין להתפלא על כך, שאיש מבכירי הממשלה הישראלית לא טרח לגנות את התקיפה. נתניהו ושריו מעדיפים לעסוק בשיקולים אלקטורליים צרים ולא בטיפוח ממשלה מתוקנת, בטוחה ודמוקרטית, שבה גם האזרחים חשים כבתוך ביתם.

השלטון הישראלי מאפשר התרת רסן כללית כלפי כל מי שאינו מיישר קו עם דוקטרינת הכיבוש והאפליה. באחרונה הותקפו גם פעילי "תעאיוש" בידי מתנחלים במאחז הבלתי חוקי מצפה יאיר. הפעילים מסרו כי תקפו אותם כעשרה עד 20 מתנחלים במשך כ–20 דקות, בעטו בהם, הכו בהם, ו"פשוט העיפו אותנו" במדרון על האדמה הטרשית. החיילים במקום אמנם לא צייתו לדרישות המתנחלים להרחיק את הפעילים, אך לא הצליחו לסייע לפעילי הארגון.

אזלת היד של הצבא נבעה מהידיעה מי האדון בשטח, הקובע ונמצא מעל לכל חוק. אין ספור התנכלויות אלימות של אזרחים ישראלים יהודים בגדה המערבית לפלסטינים, לאורח חייהם ורכושם, ולפעמים לפעילי שמאל, מסתיימות בלא כלום — בלי חקירה, או בסגירת תיקים במשטרה. החיילים לא יכלו למנוע את האלימות כי ידעו שאין להם גיבוי ואישור מגבוה — לא מהצבא, לא מהממשלה ולא מהמשטרה — לבלום את המתנחלים.

קשה להאשים את החיילים באי מניעת פשע כזה, בשעה שחבר בקואליציה של נתניהו, בצלאל סמוטריץ', מתאר דווקא את פעילי תאעיוש כ"פרובוקטורים אלימים שיוצאים כל שבת מהבית ונוסעים קילומטרים רבים כדי לעודד ולשתף פעולה עם פורעים ומסיגי גבול פלסטינים שפוגעים בהתיישבות באלימות וסיכון חיים. סביר להניח, שהם נפצעו תוך כדי האלימות של עצמם ומעלילים על המתיישבים, שבמקרה הגרוע נאלצו להגן על עצמם מהפורעים והפולשים".

את סמוטריץ' נהוג לפטור כסמן ימני קיצוני "הזוי", אך דווקא הוא מבטא בבהירות ובלא התפתלויות את זרם העומק שמתחת לממשלה. זרם עומק יהודי־לאומני, שונא פלסטינים ומפלה, המקבל באופן עקבי ביטוי חקיקתי והצהרתי, ובסופו של דבר מחלחל לשטח. הממשלה הופכת את ישראל לאפרטהייד אלימה.