אין מה להתרשם מהכבוד שהפגין בג"ץ כלפי חוקי התכנון והבנייה. בהחלטתו לדחות את עתירתם של תושבי חאן אל־אחמר נגד הריסת כפרם, שממשלת ישראל טוענת שבתיו נבנו ללא היתרים, בחר בית המשפט העליון להצטרף למערכת המבוססת על אפליה ועושק.

המינהל האזרחי בשטחים הכבושים משמש בידי ממשלת ישראל ככלי המאפשר לה לחזק את האחיזה היהודית בשטח, באמצעות דחיקת רגלי הפלסטינים ונישולם. התנהלותו זו מהווה הפרה שיטתית של המשפט הבינלאומי, והיא מבוססת במהותה על אפליה לרעה של הפלסטינים בהשוואה למתנחלים, ועל התעמרות בהם, הנוגדת גם את הדין הישראלי. בהחלטתו להיצמד ללשון חוקי התכנון והבנייה, תוך התעלמות מאופן פעולתו הכולל של המינהל, הוציא בג"ץ שם רע למשפט הצדק שעל עשייתו הוא מופקד.

בג"ץ ניצב כעת על פרשת דרכים. הבסיס המשפטי לפעולותיה הקרקעיות של ישראל בשטחים היה תמיד ורעוע, אלא שעתה הוא נהרס כליל על ידי הממשלה. ראשית, הוכח, שאין שחר לטענה שמפעל ההתנחלות הוא מעשה של יחידים. מדובר במעשיה של מדינה שמפירה את הדין הבינלאומי, האוסר על מדינה כובשת ליישב את אזרחיה בשטח הכבוש.

שנית, העיקרון שלפיו אין פוגעים בקניין פרטי של פלסטינים בקרקע הופר. שלישית, התפישה המשפטית, שלפיה ההתיישבות היהודית על "אדמות מדינה" בשטחים היא זמנית, ולכן חוקית מבחינת הדין הבינלאומי, התנפצה על סלע המציאות והמדיניות. אין דבר יותר קבוע מן הזמניות השקרית הזאת.

אם בג"ץ לא יחשב את דרכו הוא עשוי למצוא את עצמו שותף פעיל למדיניותה הבלתי חוקית של הממשלה ולהפרה בוטה של המשפט הבינלאומי. הוא יאבד את המעמד המפואר שזכה לו בישראל ובעולם. אל לבג"ץ להתנחם במחשבה, שלפחות ממשלת הימין תהיה מרוצה. בסופו של דבר, הוא לא יוכל לספק את חמדנותה העבריינית ולא תהיה לו ברירה אלא לפסול חוקים שהם בבחינת מעשה מן המקפצה, כדוגמת חוק הגזל המכונה חוק ה"הסדרה". בית המשפט עלול למצוא עצמו במצב שבו גם אכל את הדגים המסריחים וגם גורש מן העיר.