הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, חשף באחרונה טפח מן ההצעה שהניחו לפניו שליחיו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. עבאס ציין כי הוא נשאל לדעתו על רעיון הקונפדרציה עם ירדן, והשיב שהוא מוכן לקבל את ההצעה, בתנאי שגם ישראל תהיה חלק מן הקונפדרציה. אם אכן אין מדובר רק בהגיג אמריקאי חלול אלא בכוונה רצינית, כחלק מאותה "עסקת המאה" של טראמפ, הדבר ראוי לבחינה.

רעיון הקונפדרציה אינו חדש, חוסיין מלך ירדן ויאסר ערפאת העלו אותו בשנות ה–80 כמנוף לקידום האינטרסים של שני הצדדים. אולם התוכנית ננטשה בשל חילוקי דעות בין שני המנהיגים, עד שב–1988 ביטל חוסיין את הזיקה בין ירדן לגדה המערבית, ומאז מייצגים הפלסטינים את עצמם ומקדמים את שאיפתם לעצמאות מדינית.

החתירה הפלסטינית לעצמאות נתקלת בהתנגדות עזה מצדה של ישראל, הרואה במדינה פלסטינית איום ביטחוני, וסכנה לחזון הציוני "ארץ ישראל" השלמה ולמעמדן של התנחלויות. כל עוד ישראל דבקה במדיניות סיכול רעיון המדינה, גם לרעיון הקונפדרציה לא תהיה תוחלת. קונפדרציה, על פי הגדרתה המקובלת, היא ברית בין מדינות ריבוניות שרואות עין בעין את האינטרסים הכלכליים, הביטחוניים והלאומיים, ומקוות שהברית תועיל לשתיהן. קונפדרציה פלסטינית־ירדנית מחייבת אם כן תחילה הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית ריבונית, בגבולות מוכרים. עבאס צודק בדרישתו שישראל תהיה שותפה במבנה הקונפדרטיבי, שכן ללא הכרה ישראלית במדינה הפלסטינית במעמד שווה, לא תושג גם ההכרה הבינלאומית.

ישראל, שרקמה יחד עם הממשל האמריקאי את הרעיון, כנראה מתוך כוונה לעקוף את פתרון שתי המדינות לשני עמים, נדרשת להבהיר את עמדתה בנוגע להכרה במדינה הפלסטינית ולקביעת גבולותיה. בשאלות אלה לא תוכל ישראל לחמוק ממשא ומתן משמעותי, שיעסוק בכל סוגיות הליבה, ובהן מעמד עיר הקודש, הפליטים, הגבולות, ההתנחלויות והמקומות הקדושים. יתר על כן, גם אם יצליחו הצדדים להגיע להסכם בסוגיות אלה, אין פירוש הדבר שרעיון הקונפדרציה יהיה מקובל על ירדן.

טועה הממשל האמריקאי בסוברו כי יוכל לרתום את העגלה לפני הסוסים באמצעות להטוט הקונפדרציה. אם כוונתו רצינית, עליו להכיר בזכותם של הפלסטינים למדינה, ולדרוש מישראל לשלם את המחיר המדיני שהוא מתכוון לגבות ממנה בתמורה ל"מתנות" שקיבלה ממנו.