דונלד טראמפ אמר בתום פגישתו עם בנימין נתניהו בשולי עצרת האו"ם כי "אני אוהב את פתרון שתי המדינות, אני חושב שזה הפתרון שעובד בצורה הטובה ביותר".

בתגובה הביע נתניהו נכונות להקמת מדינה פלסטינית בשליטה ביטחונית ישראלית. "כל אחד מגדיר את המונח מדינה אחרת", אמר, וחזר למעשה על עמדתו מנאום בר־אילן בדבר "מדינה וחצי": "אני מוכן שלפלסטינים יהיו הסמכויות לשלוט על עצמם בלי הסמכות לפגוע בנו". דברי נתניהו וטראמפ מאשררים את מה שהכל מבין: אין פתרון לסכסוך הישראלי־פלסטיני זולת פתרון שתי המדינות. לא רק הישראלים יודעים זאת, דברים ברוח דומה אמר בעצרת נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי: "מתווה הפתרון ברור ואין זמן לבזבז בדיונים עליו. מה שדרוש הוא רצון פוליטי לשוב לשולחן הדיונים ולהגיע להסדר שמבוסס על מתווה זה".

טראמפ טען כי הוא הגיע לנשיאות ארה"ב חדור מוטיבציה לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני. הוא ביקש לחשוב "מחוץ לקופסה". בהתייחסותו הראשונה לסכסוך הביע טראמפ פתיחות רעיונית בנוגע לפתרון מדינה אחת, דבר שנטע תקווה בקרב הימין המתנחלי, שטראמפ יעניק להם רישיון בינלאומי לספח את השטחים הפלסטינים הכבושים. טראמפ הגן על ישראל באו"ם, הכיר בעיר הקודש כבירתה והעביר אליה את השגרירות האמריקאית, כדי לסלק את סוגיית הליבה, עיר הקודש, משולחן המשא ומתן. בהמשך הכריז על מאבק נגד הפליטוּת הפלסטינית והודיע שארה"ב תפסיק את המימון לסוכנות הסעד לפליטים פלסטינים (אונר"א), בניסיון לסלק את סוגיית זכות השיבה. גם פעולות אלו נטעו תקווה בלבם של המתנחלים מהימין ש"תם עידן אוסלו".

אולם כל היצירתיות המדינאית שבעולם לא יכלה להוביל אלא לאותה מסקנה ישנה וחבוטה: אין פתרון לסכסוך הישראלי־פלסטיני זולת פתרון שתי המדינות. "ישראל תצטרך לעשות משהו לטובת הצד השני", הבהיר טראמפ והודיע שהוא רוצה להגיע לעסקה בשנתיים הקרובות, ושאת פרטי תוכנית השלום האמריקאית יפרסם בעוד כחודשיים או שלושה. הוא אמר גם כי הפלסטינים יסכימו לחזור לשולחן המשא ומתן "ב-100%". מדברי נתניהו ניכר כי הבין שייתכן כי מדיניות הסטטוס־קוו עומדת להסתיים. עתה, עם הגב לקיר הטראמפי, עוד נותר לברר אם ישנם זרעים של רצון טוב בקרב נתניהו, ואם כוחותיו הפוליטיים יספיקו לו כדי לעמוד מול תנועות ההתנגדות הישראליות לפתרון הסכסוך העקוב מדם.