עולמה של איילת שקד עומד על שלושה דברים: דה־רגולציה, דה־חקיקה, דה־משפטיזציה, כנשק להכנעת יריבים פוליטיים. כשמדובר באנשי שלומה, שקד היא הראשונה להסדיר, לחוקק ולפעול בערכאות משפטיות. כך כתב עתון "הארץ" וקבע כי לתושביה הלא־דתיים והלא־עשירים של ישראל בגבולות הקו הירוק, שקד וחבריה מוכנים לתת את המינימום — וגם זה עולה להם בבריאות.

אם זה היה תלוי בשקד, היו מבטלים את המינימום. מה קרה, למה שתהיה רצפה בכלל? תמיד אפשר לרדת נמוך יותר, זה עניין של היצע וביקוש, או של "רצון העם". העם רוצה שלערבים לא יהיו זכויות? בבקשה. העם רוצה לסתום לשמאל את הפה? וואלה, בכיף. אך כאשר מדובר ברצון להבטיח מערכת בריאות ציבורית מתפקדת, או שמשרד האוצר יפסיק לשדוד את קופת הביטוח הלאומי, מבחינתה זה שיגעון !? אלה דברים שאסור לעשות.

עתון "הארץ" ציין  כי הקשיחות של שקד מתמוססת; במקום שבו לבה מתרחב ונשמתה נמלאת חום וסולידריות: בימין המתנחל. שם נעלמים האיסורים ומתפוגגים האיומים. לימין המתנחל מותר לרצות הכל — והוא מקבל. כספים ללא הגבלה, לכל מטרה, בלי לשאול שאלות. מועצות, ועדות, סגנים וסגני־סגנים בשכר, על חשבון משלם המסים. תחבורה ציבורית מסובסדת עד עפר, תשתיות חדשות, אבטחה, חינוך מוזל וקרקע בחינם — יש הכל.

===

אם משהו משתבש - נציגי משרד המשפטים יתייצבו בבג"ץ המשוקץ ויגוננו על זכותם של המתנחלים לקבל את כל מה שהם רוצים כמובן, על חשבון שאר האזרחים. שקד הממלאת תפקיד שרת המשפטים, עובדת בשביל מדינת ההתנחלות, שלעולם לא נותנת דבר בתמורה.

דו"ח מבקר ישראל ל–2017, ציין כי בתל אביב יושבים כמה "גרעיני משימה" של עמותות המקורבות לבית היהודי, שנשלחו לעשות נפשות לתורת ההתנחלות ולעליונות היהודית. הם מקבלים, מכספי הציבור, תשלום חודשי ומתגוררים בעיר היקרה ביותר בישראל.

עתון "הארץ" מסכם בכך כי השפע נשפך על ההתנחלויות, בזמן אין כסף לנכים, לניצולי שואה, למעונות יום מפוקחים, לקשישים סיעודיים, לטיפול במתמודדי נפש בקהילה, לנפגעי תקיפה מינית. אין, כי ההתנחלות מקדשת את האמצעים. הנזקקים נגזר עליהם להילחם זה בזה על פירורים, למצהלות הימין הלבן והשבע שמביט מיציע המכובדים.