לרגל ביקור קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, החליטה ממשלת ישראל להשהות בכמה ימים את הריסת הכפר חאן אל־אחמר של שבט הג'האלין, כדי לא להביך את הקנצלרית. תושבי הכפר, מותשים מארבעה חודשים של מאבק ציבורי ומשפטי כושל וחרדים מהרגע שבו יגיעו לשם דחפורים וכוחות משטרה וצבא, קיבלו עוד כמה ימים של המתנה מורטת עצבים.

ישראל לא נזקקה לאיום מפורש מברלין כדי להסיק בעצמה, שאם ההריסה והפינוי יבוצעו לפני בואה של מרקל, יבוטל ביקורה ותבוטל פגישת ההתייעצות היוקרתית בין שרי שתי הממשלות.

ההתחשבות הזמנית בממשלת גרמניה מלמדת, שממשלת ישראל מודעת היטב לעומק הפער בגישות ובתפישות של שתי המדינות בעניין היחס הראוי כלפי הפלסטינים החיים בגדה המערבית בכלל וכלפי הבדואים בפרט. נראה שהממשלה הישראלית מבינה היטב, שהיא הפנתה גב לערכים שהיו פעם מכונים ערכים אנושיים המיירים קו עם האמנות הבילאומיות וזכויות האדם. בשביל מרקל הממשלה הישראלית היתה מוכנה להתחפש לכמה ימים ולהתנהג כראוי, עד שהביקור יסתיים, ואז היא עתידה לשוב לסורה.

כאשר פג פרק הזמן שנתן המינהל האזרחי לתושבי הכפר להרוס במו ידיהם את המבנים הפשוטים שלהם, כולל בית הספר העשוי צמיגים. משלא עשו זאת, חופשי המינהל האזרחי ליישם את צווי ההריסה "בכפוף לפסיקת בג"ץ".

אלא שפסיקת בג"ץ רק העניקה גיבוי משפטי למעשה של עושק בחסות ישראל. כמו בעשרות רבות של עתירות הנוגעות לקהילות בדואיות וכפרים פלסטיניים אחרים בשטח C ,התעלמו שופטי בג''ץ מהאפליה המכוונת בחוקי התכנון והבנייה בין מתנחלים יהודים לבין פלסטינים. אלה האחרונים נאלצו לפיכך לבנות בלי ההיתרים הדרושים. למרבה הצער, השופטים גם התעלמו משתי האופציות שניתנו לבדואים בחאן אל־אחמר: לעבור להתגורר ליד מזבלה אזורית, או ליד מתקן אזורי לטיהור מי שופכין.

במקום לנצל את הקשרים החמים וההדוקים בין גרמניה לישראל וללחוץ באמצעים דיפלומטיים על ישראל כדי שתימנע מנקיטת צעד שיהדהד בעולם כולו, נראה שגרמניה מסתפקת בהעמדת הפנים של ישראל בזמן הביקור.

מקומם ביותר שוויון הנפש שבו התקבל בציבור הישראלי האירוע הממשמש ובא, של הריסת כפר, הקיים באזור כבר כ–40 שנה, ועקירת תושביו לטובת חיזוק ההתנחלות היהודית בשטח שאינו ישראל. על הממשלה להתבייש בהחלטותיה ולדחות את הוצאתן לפועל, ולא רק בגלל הקנצלרית מרקל.