לאחר שהכנסת הישראלית אישרה בקריאה רשאונה את החוק "נאמנות בתרבות", שיזמה השרה מירי רגב, 38 יושבי ראש של מוסדות תרבות ישראלים מובילים פנו במכתב גלוי לראש הממשלה בנימין נתניהו נגד החוק, כאשר הביעו חרדה מההשפעות ההרסניות של החוק על חופש הדיבור, על איכות החיים ועל חיי התרבות בישראל.

עם זאת וועדת החינוך והתרבות של הכנסת קיימה דיונים לקידומו, כאשר המטרה היא להפחית תקציבים ממוסדות תרבות או לשלול אותם אם לא יתמכו במדיניות של הממשלה הימינית הקיצונית הגזענית.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, תקפה בחריפות את החוק והזהירה מהשלכותיו: "התיקון המוצע מעורר קשיים של ממש. החוק מקנה סמכויות גורפות עד כדי שלילת תקציבים, תוך כדי יצירת אפקט מצנן וצנזורה עצמית". זילבר הבהירה שהיא מייצגת בדיון את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ואמרה: "תרבות היא דמיון חופשי ויופי וגיוון וריבוי קולות ואומץ והתרסה וכנות וריגוש וביטוי שאיננו מתחנף ואיננו מתאים את עצמו למד פטריוטיות מזויף או למבחני התאמה שלטוניים". אמרה דינה זילבר וקבעה כי הדיון "...מצלק את הרקמה החברתית המשותפת, מסמן ומתייג - מי לנו מי לצרינו, ואם יש מי שנאמן אז יש מי שבוגד, גיס חמישי".

=== 

היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון אמר בדיון: "יותר מתאים לדבר על נאמנות המדינה לתרבות ולא נאמנות התרבות למדינה".

השרה מירי רגב מנסה לקדם חוק "נאמנות בתרבות" מזה שנתיים כאשר המטרה לתת סמכות לשרה רגב, לשלול תמיכה מגופים שיימנעו לציית לה, בתוך כך היא מאשימה מוסדות מסויימים בכך שהם מסיתים לגזענות ולאלימות, ותומכים, על פי תפיסתה (בטרור) נגד ישראל.

הטענות של רגב ותומכיה לא משכנעים כל בר דעת כמו למשל פרופ' עידו ברונו, שאמר בגנות חוק הנאמנות. "חופש הביטוי וריבוי דעות הם המצע שעליו צומחים אנשים עם חזון, יצירתיות ומחשבה מקורית" והוסיף "הדבר נכון באמנויות כפי שהוא נכון במדע ובכל תחומי הדעת שחברה חפצת חיים נשענת עליהם. הגבלת החופש הזה בחקיקה היא פגיעה קשה בחופש האדם לחלום, לדמיין וליצור. היצירות המוצגות במוזיאון ישראל נבחרו מאז ומעולם על פי קריטריונים אמנותיים — כך עושים במוזיאונים המובילים ברחבי העולם, וכך ראוי לעשות בחברה דמוקרטית ופלורליסטית המכבדת את עצמה".