המחלוקת הקבועה בישראל סביב העצרת לזכר יצחק רבין נסובה השנה על שאלת השתתפותה של מפלגת מרצ.

תנועת "דרכנו", שמארגנת את העצרת, פירסמה לפני מועד העצרת חלק מרשימת הדוברים, בהם יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי, יו"ר האופוזיציה ציפי לבני ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד. לצד אלו הוזמן גם השר צחי הנגבי ממפלגת הליכוד, זאת בעוד שחברי מרצ נעדרו או הועדרו מהרשימה.

לאחר שיו"ר המפלגה תמר זנדברג הצהירה, כי "הדרה של מרצ מכיכר רבין היא ניצחון להסתה ולסתימת הפיות. זה קו אדום למחנה השלום", אחר כך הוחלט, לאמיתו של דבר, נאלצו לזמנה לנאום באירוע.

בשנה שעברה "השערורייה" התורנית סביב העצרת עסקה בהעדרה של המלה "רצח" מהמודעה הראשית שהזמינה את הציבור לאירוע. בעקבות ביקורת משמאל שונה הנוסח המקורי ("עצרת המונים לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל") ל"עצרת המונים לציון 22 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל".

בשני המקרים, המארגנים טענו כי יש להם רצון עז לשוות לטקס מאפיינים מאחדים, מתונים וא־פוליטיים. כלומר, המטרה העליונה היא לא להרגיז, לפגוע או ליצור מחלוקת, יותר מאשר לארגן אירוע בעל משמעות שישקף את המציאות בזמן הרצח ו–23 שנה אחריו. אין בכך הפתעה: "דרכנו" מגדירה את עצמה כ"תנועת הרוב המתון", ומצהירה שהיא ארגון "פוליטי א־מפלגתי".

בהקשר הזה לא מפתיעים דבריה של זנדברג, ולפיהם "כדי להחליק את השתתפותה של מרצ, הוצע לי בימים האחרונים דיל. מרצ תשתתף רק אם תנאם גם איילת שקד או דמות בכירה מהימין המתנחלי". איזון וסימטריה הם לעולם הגביע הקדוש של מי שאינו מבקש לומר דבר בעל ערך.

על רקע העובדה שמדובר ביוזמה פרטית בעלת מאפייני פרווה, אין לייחס לה משמעות רבה. לא "דרכנו" ולא הרכב המשתתפים בעצרת ישנו את העובדות הפשוטות בקשר לרצח רבין ומשמעותו: ראש הממשלה הישראלי יצחק רבין נרצח בשיאה של עצרת שלום, בידי איש ימין דתי שהוסת על ידי פוליטיקאים ורבנים מהימין, בהם ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו.