"זהו הרצח הפוליטי המוצלח בהיסטוריה", אמרה יו"ר מרצ, תמר זנדברג, בעצרת לזכר ראש הממשלה הישראלי לשעבר יצחק רבין. דבריה הנכוחים הם תשובה ראויה להטפות המוסר הפוליטיות המלוות בדמעות תנין של מנהיגי הימין, בנימין נתניהו, ונציג המתנחלים נפתלי בנט.

"מצער שהפכו את עצרת הזיכרון לזכרו של יצחק רבין לכנס פוליטי", היתמם ראש המסיתים נתניהו בתגובה על קריאות הבוז שנשמעו בעת נאום צחי הנגבי, ובלי בושה הפנה אצבע מאשימה אל "אלה שרוממות חופש הביטוי בגרונם מנסים להשתיק כל מי שלא מסכים אתם". גם הנציג בממשלה של נוער הגבעות, הוריהם ורבניהם לא החמיץ הזדמנות לחנך את השמאל. "הפגנת שמאל מבישה", אמר שר החינוך בנט בתגובה על קולות המחאה שנשמעו בעצרת, והתנער מהאחריות הפוליטית של המחנה שלו לרצח: "לא הימין רצח את רבין, אלא יגאל עמיר".

הניסיון מימין לעשות דה־פוליטיזציה לרצח רבין הוא עוד שלב במאבק האידיאולוגי בין ימין לשמאל. הימין מתנער מהפוליטיות של הרצח ורוצה להטיל את האחריות לו בלעדית על יגאל עמיר, במטרה להכשיר את הפרוגרמה הפוליטית של הרוצח — התנגדות להסכם אוסלו וחלוקת השטחים. בהקשר זה ראוי לשים לב לדברי יו״ר הכנסת, יולי אדלשטיין, שהרחיק לכת וטען, ש"הרצח השפל לא סייע לעמיר להשיג את מטרתו הפוליטית" ואף: "אם הוא השיג מטרות — הן היו הפוכות ממה שיגאל עמיר רצה להשיג".

זו אפוא מטרת הימין: להעלים את הראיות הפוליטיות לרצח. הימין רוצה שהציבור ישתכנע בכך, שלא רק שהימין לא יצא נשכר מהרצח, אלא שעמיר רק הזיק לימין. מאחר שהדה־פוליטיזציה של רצח רבין משרתת את הימין, הנכונות של אנשים במחנה השלום לשתף פעולה לטובת אשליה של אחדות לוקה בעיוורון פוליטי.

דברי זנדברג הם תשובה ראויה גם למארגן העצרת, יו"ר "דרכנו", קובי ריכטר, שהשווה בין הביקורת של נתניהו על העצרת לביקורת עליה וכינה את שני הצדדים "השוליים הקיצוניים". "רבין לא נרצח על ידי קיצונים משני הצדדים", אמרה זנדברג. "רבין לא נרצח בגלל איזו שנאה מופשטת וקיטוב ללא סיבה. רבין נרצח כי יגאל עמיר ומחנה פוליטי שנשף בעורפו האמין, שבסוף התהליך הוא יפנה התנחלויות ויקים מדינה פלסטינית".

נתניהו והימין זועקים השכם והערב, שראש ממשלה מחליפים בקלפי, בשעה שהמחנה היחיד שבאמת עקף את הקלפי, ולא באופן מטאפורי, היה הימין, באמצעות יגאל עמיר.