עם פרסום מסקנות המשטרה מחקירת ״פרשת הצוללות״ (תיק 3000) ובכללן המלצה להעמיד לדין בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים את ששת החשודים המרכזיים בה, ובהם מקורבים לבנימין נתניהו, הודו במשטרה, כי ״הלסתות נשמטו מהסיפורים״ שסיפר עד המדינה בפרשה, מיקי גנור. התמונה שהתגלתה עתה גם לפני הציבור היא אכן שומטת לסתות. מדובר בפרשת שחיתות מהחמורות בתולדות ישראל.

רשימת השותפים לפשע המאורגן הזה לכאורה כוללת ממלאי תפקידים בכירים ביותר, יועצים ומקורבים לנתניהו: מפקד חיל הים לשעבר, שני תת־אלופים, שאחד מהם אמור היה להיכנס לתפקיד ראש המועצה ל"ביטחון לאומי", אדם שכיהן כראש המטה של שר האוצר ואחר כך כראש הסגל של ראש הממשלה, ולא אחר מאשר עורך דינו האישי של נתניהו, שהוא גם שליחו ובן דודו.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הגדיר את התיק כ״פרשה קשה ורצינית״. עוד נותר לראות אם הפרקליטות תגיש כתבי אישום נגד המעורבים. אלא שלא די בכך. חבורת החשודים המפוארת הזאת לא פעלה בסמטאות החשוכות של סיציליה. זירת הפשע היא משרדי מערכת ה"ביטחון, ומסדרונות השלטון והצבא.

מעבר לשחיתות של המעורבים בפרשה נחשפה אזלת ידה של המערכת כולה, וחוסר תפקודם של מנגנוני בקרה, פיקוח ואכיפת החוק. אמון הציבור במערכת נפגע אנושות ואין ביטחון בכך ששחיתות כזאת אינה דבר שבשגרה בעסקאות ביטחוניות. מצב שבו ציבור מאבד אמון בכך שרק שיקולים של ביטחון האזרחים וצרכיה האמיתיים משחקים תפקיד בעסקאות ביטחוניות הוא בלתי נסבל.

הדרך היחידה להשיב את אמון הציבור היא באמצעות הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור את תהליך רכש הצוללות וספינות המגן של חיל הים, מתחילתו ועד סופו. על ועדת החקירה לבחון גם את הרקע להחלטת ישראל להסיר את התנגדותה לכך שגרמניה תמכור צוללות מתקדמות למצרים ובמיוחד תבדוק מדוע המהלך נעשה תוך עקיפת שר המלחמה דאז משה יעלון; מה היו השיקולים שגרמו לחיל הים לשנות את העדפותיו בדבר אופי הספינות הדרושות לו; האם היה לכך קשר לעסקאות הגז, שבהן היו פעילים ומעורבים כמה מהחשודים; ומה היו השיקולים מאחורי הרצון להעביר את האחזקה השוטפת של כלי השיט ממספנת חיל הים למספנה מתחרה.

רק חקירה בלתי תלויה, שתבחן את שרשרת קבלת ההחלטות מכל צדדיה כולל נתניהו, תצליח להשיב את אמון הציבור.