התפטרות שר המלחמה של ישראל, אביגדור ליברמן, איננה חשובה כשלעצמה. ליברמן לא העלה ולא הוריד בתפקידו זה. ואולם היה יש לנצל את התפוררות הקואליציה כדי להקדים את הבחירות.

בנימין נתניהו, סבור אולי, ש"הממשלה יכולה להשלים את ימיה". אבל "השלמת ימיה" כרוכה במחיר יקר. סיעת הבית היהודי מיהרה לדרוש את תיק ה"ביטחון" כאולטימטום להישארות בממשלה. אכן נתניהו לא נכנע לתסריט בלהות זה, אין בכך כדי להלבין את פועלה ההרסני של הממשלה הרעה ביותר בתולדות ישראל.

ממשלת נתניהו חסרה חזון או תוכנית מדינית, רוצה בהמשך הכיבוש והנצחתו, ואין לה עניין בתהליך השלום עם הפלסטינים. נתניהו קירב את ישראל לשלטונות פופוליסטיים, על חשבון  המדינות באירופה, וביחסו כלפי ארצות הברית שם את כל הביצים בסל הרפובליקאי והפנה גב למפלגה הדמוקרטית וליהודים הרפורמים והקונסרווטיבים שם.

זה שלוש שנים שנתניהו מוביל, על ידי שרת המשפטים, איילת שקד, מערכה נגד שלטון החוק; ממשלתו נחושה לחוקק חוקים שיתגברו על פסיקות בג"ץ ופועלת לסירוס היועצים המשפטיים ושומרי הסף; נתניהו מסית נגד התקשורת, המשטרה, האופוזיציה וארגוני זכויות אדם; תחת חסותו חוקקה הכנסת את חוק הלאום, שמחק את ערך השוויון ועיגן בחוק את עליונות היהודים; תחתיו הובילה שרת התרבות, מירי רגב, את חקיקת חוק הנאמנות בתרבות, שמטרתו להטות פוליטית את התרבות הישראלית, ושר הפנים, אריה דרעי, קיבל אור ירוק להתעמר במבקשי מקלט.

נתניהו ניצל את תפקידו כדי לחוקק חוקים פרסונליים ורטרואקטיביים, שיבטיחו את המשך שלטונו גם אם יוחלט להגיש כתב אישום נגדו. באחרונה המליצה המשטרה על הגשת כתבי אישום בתיק 3000, והציבור נחשף לפרשת השחיתות החמורה בתולדות ישראל, שמעורבים בה מקורבים לנתניהו, כולל עורך דינו האישי, שהוא גם בן דודו ושליחו.

אחרי פניית הפרסה שעשה ראש הבית היהודי נפתלי בנט, הממשלה תמשיך לכהן, אך נתניהו יהיה לחיץ אף יותר מבעבר. מבחינה פוליטית יהיה עליו להוכיח שהוא ימין קיצוני יותר מהבית היהודי, ומבחינה כלכלית הוא ייאלץ להתחרות עם השר משה כחלון בחלוקת כסף ומתנות, מה שיגדיל עוד את הגירעון של 2018.

נתניהו הסב נזק לרקמה האזרחית של ישראל. הוא אינו מעוניין בקידום הסדר מדיני ועסוק אך ורק בהישרדותו הפוליטית. צריך לשים סוף לפארסת הממשלה המזיקה הזאת.