נראה שראש הממשלה של ישראל בנימין נתניהו הצליח לכבות את השריפה הפוליטית שהבעיר שר המלחמה אביגדור ליברמן עם ההודעה על התפטרותו. למחרת מסיבת העיתונאים שערך נתניהו, ושבה הפציר בחבריו לממשלה להימנע מהליכה לבחירות מטעמים פטריוטיים־ביטחוניים, התקפל יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט והסיר את דרישתו להתמנות לשר לתיק כתנאי להישארות מפלגתו בממשלה.

נתניהו מילכד את בנט ושותפתו איילת שקד, כשהציג תמונה מדאיגה של דחיפות ביטחונית. הוא השתמש בארסנל ההפחדות המלא: הסביר ש"אנחנו נמצאים באחת התקופות הביטחוניות המורכבות ביותר, ובתקופה כזאת לא הולכים לבחירות", נזף בחבריו ש"משחקים בפוליטיקה" ומעוניינים לפרק את הממשלה "באמצע המערכה". כדי לשמור על שלמות ממשלתו, נתניהו אף הפחיד את הציבור והסביר שצפויים זמנים קשים. הוא סיפר שיש מידע רגיש שאין ביכולתו לחלוק כעת עם הציבור והבהיר שתידרש הקרבה מצד כולם.

התרגיל הצליח: בנט ושקד החליטו שלא לפרוש. ואולם, עולה חשש כבד, שכדי למנוע את פירוק הממשלה, נתניהו ובנט עלולים כעת ליצוק תוכן לאותן הערכות ביטחוניות ו"להוכיח" לציבור שדברי נתניהו לא נאמרו לריק ושבנט לא התקפל בשל תעלול פוליטי, אלא משום שהוכנס בסוד העניינים וגילה אחריות.

ההערכה הביטחונית המדאיגה של נתניהו לא מתיישבת עם  כמה עובדות: השר היוצא אמר מפורשות שאין ממש ברמיזות כאילו ישראל נמצאת על סף מלחמה מסיבות שאינן ידועות לבוחרים; הדרגים המקצועיים במערכת הצבא אינם מזהים שינוי דרמטי בשבועות האחרונים; אם ישראל נמצאת "בעיצומה של מערכה", כיצד זה שקל נתניהו לפני שבועיים להקדים את הבחירות? ומדוע הוא נוהג להתרברב על מצבה האסטרטגי הנפלא של ישראל?

אלא שהאפשרות שראש ממשלה ייצור מצג שווא של סכנה ביטחונית רק כדי לתמרן את שריו היא נחמה קטנה מאוד מבחינת הציבור הישראלי. הסכנה האמיתית טמונה באפשרות, שראשי הבית היהודי ויתרו על "הדרישות הפוליטיות" מנתניהו בתמורה להיענותו לדרישותיהם הצבאיות. לפי בנט, נתניהו הבטיח לציבור "לשנות כיוון" ביטחוני. מהו אותו כיוון ביטחוני אליו שואף בנט, שהסתייג מהפסקת האש בעזה, כולם יודעים. אסור שקוֹנְיוּנְקְטוּרָה  פוליטית, שנועדה לסייע להישרדותו של ראש הממשלה, תהפוך לקולב של המלחמה הבאה — מלחמת הבית היהודי.