בחמש השנים האחרונות השתנתה עמדת המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) באשר להפרדה בין גברים לנשים במסלולים האקדמיים לחרדים מן היסוד.

מפתרון מוגבל בזמן ומצומצם בהיקפו, ההפרדה נהפכה לזכות שאין טבעית ממנה, המתרחבת בהדרגה עד לקמפוסים "נקיים" מכל סימן לנשים. את הניסיון לנרמל את ההפרדה בין המינים מובילים שר החינוך, נפתלי בנט, ויו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המל"ג, פרופ׳ יפה זילברשץ. השפעת המהלך חורגת מגבולות האקדמיה: המאבק שם ישפיע על ההפרדה במסגרות אחרות, מהצבא ועד שוק העבודה.

בשנים האחרונות טענה המל"ג, כי ההפרדה היא סוג של "רע הכרחי": מדובר אמנם בפרקטיקה בעייתית הסותרת עקרונות יסוד בהשכלה הגבוהה, כמו פתיחות ופלורליזם, אבל הרצון לשלב חרדים באקדמיה חשוב יותר — ולכן הפגיעה בנשים מוצדקת. במל"ג טענו, כי הפגיעה תהיה מינימלית: ההפרדה תוגבל לכיתות הלימוד בלבד. לא עוד. בתגובה שנמסרה לאחרונה לבג"ץ, בעתירה של נשות ואנשי אקדמיה נגד עיגון ההפרדה המגדרית והרחבתה, הבהירה המל"ג כי הפרדה בין גברים לנשים מותרת בכל רחבי הקמפוס ובין קמפוסים שונים, ויכולה להתבטא גם בימי לימוד או שעות לימוד נפרדים לשני המינים, כל זמן שהיא איננה נעשית "בכפייה". המל"ג אינה מפרטת את הדרכים בהן אפשר לבחון כי זוהי הפרדה "מרצון", ומסתפקת בהבטחה "לטפל משמעתית" במוסדות שכופים הפרדה.

זאת ועוד, ההבחנה בין הפרדה "בכפייה" לכזאת הנעשית "מרצון" היא היתממות מסוכנת: אין צורך בשומר שיאסור על נשים להיכנס למוסד אקדמי או להשתמש בספרייה בשעות מסוימות.

באחרונה פורסם מחקר חדש, של ד"ר נטע ברק־קורן מהאוניברסיטה העברית, המערער על טענת המל"ג כי המסלולים הנפרדים הכרחיים לשילוב חרדים באקדמיה. אולם לא רק שראשי המל"ג מסרבים לבחון את הבסיס למדיניות ההפרדה, אלא שכעת הם מרחיבים אותה.

הניסיון להפריד בין המינים באקדמיה פוגע כבר כיום בשוויון התעסוקתי של הנשים כי הן מנוטרלות מהוראה לחרדים. בהמשך עיוות זה עשוי לשמש כתקדים עבור מסגרות אחרות, מהצבא ועד שוק העבודה. קמפיין ההפרדה של בנט מחייב התנגדות ציבורית: אין שום הצדקה לפגיעה עמוקה בזכות הבסיסית לשוויון - של חרדיות וחילוניות, סטודנטיות ומרצות.