רוח התקופה הלאומנית וסותמת הפיות מחלחלת אל כל שדרות החברה. אל הצנזורה הממשלתית שמתחזקת בחוק הנאמנות כבר מצטרפת צנזורה אחרת, מסוכנת לא פחות — הצנזורה העצמית. הפעם לא מדובר אפילו בהנהלה של מוסדות השכלה או תרבות.

נגע ההשתקה התפשט הפעם אל המקום האחרון שאליו הוא היה אמור להגיע: אגודות הסטודנטים. בעוד שברוב מדינות העולם הסטודנטים הם מובילי שינוי, חתרניים ולעתים גם מהפכניים, שוב התברר שבישראל אין צייתנים נרצעים מהסטודנטים.

אגודת הסטודנטים במכללת תל חי, מוסד בעל יומרות חינוכיות וחברתיות, ביטלה באחרונה את הופעתו של הראפר תאמר נפאר במסגרת "קרנבל בקמפוס". הסיבה הרשמית לביטול מצד האגודה היתה בחירה ב"קונספט שונה", אבל נציגתה הסבירה בשיחה עם מנהלו של נפאר, שהיא אינה רוצה "חיכוכים לא נעימים", על סמך התבטאויות פוליטיות של נפאר בעבר.

נפאר הוא ראפר, ואמנות הראפ היא אמנות המחאה הפוליטית והחברתית. תירוציהם המפוקפקים של עסקני האגודה כאילו החליטו על "קונספט מקומי", בזמן שלא ביטלו הופעה אחרת של להקה לא מקומית, לא יכולים לכסות על האמת העירומה והמכוערת: אמן מחאה ערבי מלוד עשוי לעורר ויכוח בקמפוס הצפוני, ועסקני הסטודנטים שם לא רוצים בשום ויכוח.

זו חתירתה של הממשלה הישראלית, ובעיקר של שרת התרבות, מירי רגב. עוד מעט לא יהיה עוד צורך בחקיקה, מסע ההפחדות יעשה את שלו, ומוסדות השכלה ותרבות יפנימו את המסר גם בלעדיה: בקמפוסים, במוזיאונים ובאולמות התיאטרון והמוסיקה בישראל אין עוד מקום למגוון קולות, רק לאמנות מגויסת, אמנות מטעם, אמנות שמשרתת נרטיב אחד ויחיד. כל הקולות האחרים יושתקו.

אל ביטול הופעתו של נפאר, אמן פלסטיני, אמיץ וחריף, הצטרף גם "ידיעות אחרונות", שפירסם כתבת הכפשה על אמנית ערבייה, הזמרת לינה מח'ול. ברוח המקרתיזם המתפשט ציטטה הכתבה שיחות פרטיות של מח'ול, שבהן נטען שאמרה שאינה יכולה לחגוג את יום העצמאות. עצם העיסוק בהתבטאויותיה הפרטיות והצגתן כפוסלות אותה מלהופיע כזמרת השתלבו היטב ברוח הרעה שפוקדת את החברה בישראל.

צריך לחזור ולהדגיש: אמנים חייבים להיות בני חורין להביע את עמדותיהם. אין אמנות בלא חופש. את הפרק החשוב הזה בתורת האזרחות, הסטודנטים במכללת תל חי עדיין לא למדו.