הכרזתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, על כוונתו להסיג את כוחותיו מסוריה צריכה להדאיג את ישראל. הגם שלנוכחות האמריקאית לא היה משקל מכריע במערכה הישירה שהיא מנהלת נגד איראן בסוריה, ארה"ב היוותה חלק חשוב במשוואה ששורטטה מול הרוסים בקביעת כללי המשחק באזור. מעורבותה בצפון סוריה גרמה לעיכוב המאמצים של ממשלת סוריה, איראן, רוסיה למגר את הטרור, התבססות ארגוני הקיציניות ועליית קרנם.

אסור שדבריו של ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו, לפיהם ישראל תמשיך לפעול "בצורה תקיפה מאוד נגד הניסיונות של איראן להתבסס בסוריה", יטשטשו את סטירת הלחי המצלצלת שספגה מדיניותו החנפנית כלפי ממשל טראמפ. נתניהו שם ביודעין את כל הביצים בסל של נשיא אמריקאי קפריזי, חסר סנטימנטים, שדואג אך ורק לאינטרסים של עצמו — וכעת ישראל משלמת על כך.

הוצאת הכוחות האמריקאיים מסוריה מעבירה מסר ברור לישראל, כמו ליתר בעלות בריתה של ארה"ב באזור: תסתדרו בעצמכם, כי אנחנו דואגים לאינטרסים הישירים שלנו. נתניהו יכול להמשיך ולספר לאזרחים בישראל שבוושינגטון יושב נשיא אוהד — בניגוד לקודמו; בפועל, אין ערך להצהרות תמיכה שאינן מגובות בפעולות בשטח.

נדמה שנתניהו הסתנוור יתר על המידה מהמחוות, חלקן סמליות בלבד, שטראמפ העתיר על ישראל: החל מביטול הסכם הגרעין והגברת הסנקציות על איראן, דרך העברת השגרירות מתל אביב וכלה בהשפלת הפרטנר הפלסטיני והפיכתו ללא רלוונטי. טראמפ העניק לנתניהו פרסים ומחוות שלא עלו לו בדבר, ובתמורה קיבל ראש ממשלה אסיר תודה וצייתן שכעת לא מסוגל לבקר, קל וחומר להתנגד, למהלך עם פוטנציאל הרסני לישראל.

נתניהו אמר, "איננו מתכוונים להפחית את המאמצים שלנו, אנחנו נעצים אותם, ואני יודע שאנחנו עושים זאת בתמיכה ובגיבוי מלא של ארה"ב". יש לקוות שראש הממשלה הישראלי לא ינצל את פרק הזמן שבין הכרזת טראמפ להוצאת הכוחות האמריקאיים בפועל, כדי ליזום הרפתקה צבאית בגבול עם לבנון. אסור שאת כישלון מדיניותו מול טראמפ ינסה להסתיר בעשן הקרב.