קריצות והעמדת פנים
ינוא 05, 2019 08:29 UTC
החלטת שר החינוך, נפתלי בנט, ושותפתו שרת המשפטים, איילת שקד, לפרוש ממפלגת הבית היהודי ולהקים מפלגה חדשה בראשותם היא קודם כל הודאה בתקרת הזכוכית האלקטורלית של מפלגת המתנחלים. בנט ושקד יודעים, שאין די ישראלים המעוניינים לקנות את המרכולת האידיאולוגית של הציונות הדתית.
הקיצוניות, המשיחיות, הגזענות וההומופוביה של הבית היהודי — ככל הנראה מרכיבים הכרחיים בתבשיל האידיאולוגי שלה — היו יותר מדי אפילו בעבור בנט ושקד. כמי שנושאים את עיניהם לראשות הממשלה, זה היה רק עניין של זמן עד שיעזבו את הקיצונים וינסו לקרוץ למרכז מצד ימין.
אלא שהעובדה ששקד ובנט מצאו את חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ומוטי יוגב קיצוניים מדי ליומרות הפוליטיות שלהם אינה מעידה על כך, שהצמד שלימד את הימין להפסיק להתנצל הוא מתון מבחינה פוליטית. אם בנט ושקד יקרצו למרכז, זו תהיה אכן קריצה; כלומר, העמדת פנים. שהרי בנט ושקד הם ימין לאומני, אתנוקרטי ומסוכן.
המהפכה של שקד במשרד המשפטים ושל בנט במערכת החינוך היא החומר שממנו תהיה עשויה מפלגתם "הימין החדש": מפלגה המגויסת לדה־ליברליזציה של ישראל, לחיסול שומרי הסף, להסגה לאחור של מערכת המשפט ואימוץ מערכת משפט קדומה, שערך השוויון זר לה.
בנט ושקד ימשיכו בשיטתיות לקדם את סיפוח השטחים הכבושים, בהתאם לתוכנית המדינית של בנט. הם יתחילו בסיפוח שטחי C ויכוננו משטר אפרטהייד רשמי — כלומר, שתי מערכות חוקים מקבילות על שטח בריבונות אחת: ישראלים בעלי זכות הצבעה, ותושבים סוג ב' משוללי זכויות.
פרישת בנט ושקד מותירה את מפלגת הבית היהודי בידיים של אנשי האיחוד הלאומי — השר אורי אריאל וח"כ סמוטריץ' — ידיים שכבר מושטות לכיוון הכהניסטים מ"עוצמה לישראל". יש לקוות, שהפגיעה האלקטורלית בהם תהיה קשה וכי לא יצליחו לעבור את אחוז החסימה. אם בנט ושקד, שבמו ידיהם הביאו את מפלגת הבית היהודי לממדים מזיקים, יהיו גם אלה שיקברו את המפלגה הזאת — יהיה בכך משום צדק פואטי.
יש לקוות גם, שהחשש שהביעו בליכוד — "יש מי שלא למד את הלקח של בחירות 92', כשהימין ריסק את עצמו לרסיסי מפלגות, ובכך הביא לעליית ממשלת שמאל" — יתממש בבחירות הקרובות, והאלקטורט הימני יעניש את בנט ושקד ויבוא אתם חשבון בקלפי.
