שלושה חודשים לפני הבחירות, חשדות כבדים לפלילים תלויים ועומדים נגד בנימין נתניהו. למעשה, חשדות אלה הם הנתון המשמעותי ביותר הניצב לפני הציבור, או שמא יש לומר — הנעלם הגדול ביותר. שכן היועץ המשפטי לממשלה הישראלית, אביחי מנדלבליט, טרם אמר את דברו בשאלה, אם הראיות שנאספו בחקירות המשטרה מספקות לצורך הוכחת אישומי השוחד והמרמה בבית המשפט, ובנוסף נמנע מהציבור מלהיחשף לתמונה העובדתית והראייתית המפורטת.

נתניהו עצמו יודע זאת, ולכן רתם את המערכת הפוליטית כולה לבחירות, שתכליתן לעקר את המשמעויות הציבוריות המתחייבות של ההכרעות המתקבלות בעניינו בתחום הפלילי. הדברים שאמר נתניהו בעת ביקורו בברזיל — "הדבר ההגיוני וההגון הוא לא להתחיל תהליך של שימוע, אבל אם יש כזה לא להתחיל לפני הבחירות אם אתה לא יכול להשלים אותו לפני הבחירות... זאת התערבות בוטה בדמוקרטיה" — הם צעד נוסף בניסיון לעכב את ההחלטות של מנדלבליט בעניינו עד לאחר הבחירות; כלומר, להכפיף את התקדמות ההליכים המשפטיים נגדו ללוח הזמנים הפוליטי שהוא עצמו יצר.

לפי ההיגיון הציני הזה, מאחר שאין סיכוי שמנדלבליט יסיים לפני הבחירות את הליך השימוע — כלומר, יקבל החלטה סופית על העמדת נתניהו לדין — הרי שאסור כלל להתחיל בשימוע; כלומר, לקבל החלטה להעמיד את נתניהו לדין בכפוף לשימוע.

ברור שאסור למנדלבליט להסכים למניפולציה כזאת, שכל כולה מעשי ידיו של החשוד. פרקליט ישראל, שי ניצן, אמר כי חובת רשויות אכיפת החוק לפעול במהירות האפשרית כדי להכריע בתיקי נתניהו. על כך יש להוסיף את דברי יועצים משפטיים ופרקליטים לשעבר, שנפגשו עם מנדלבליט והבהירו לו, כי חובתו כלפי הציבור היא לקבל את ההחלטה, לפחות זו הכפופה לשימוע, לפני הבחירות.

ההצהרה העקבית של מנדלבליט, ולפיה המהירות בתהליך קבלת ההחלטה לא תבוא על חשבון היסודיות, אינה יכולה לשנות עובדה זו. זכות הציבור לדעת, בטרם ההכרעה בבחירות, מהו המצב המשפטי לאשורו בעניין נתניהו והפרשות הפליליות שהוא חשוד בהן. גזירה שווה יש לגזור ביחס לנבחרי ציבור אחרים המסובכים בפלילים — כולל השרים אריה דרעי וחיים כץ וחבר הכנסת דוד ביטן.