סקרי דעת הקהל מהימים האחרונים מציבים את רמטכ"ל ישראל לשעבר בני גנץ כמתמודד המוביל על ראשות הממשלה מול בנימין נתניהו. גנץ, שהקים את מפלגת "חוסן לישראל", זוכה לפופולריות למרות חוסר ניסיונו הפוליטי, היעדרם של שותפים לדרך והעמימות האופפת את עמדותיו. אבל לא די בהילת הרמטכ"ל לשעבר כדי לנצח בבחירות, ובשבוע הבא ישבור גנץ את שתיקתו ויציג את מסריו לציבור.

בימים הקרובים כדאי לגנץ לצפות במסיבת העיתונאים של מפקדו לשעבר, אמנון ליפקין־שחק, שפשט את מדיו והתייצב מול נתניהו בקדנציה הראשונה שלו. ליפקין־שחק תקף אז בחריפות את נתניהו, אבל התקשה לעמוד בתאורה הבוהקת של מצלמות הטלוויזיה, ומועמדותו נגוזה. גנץ עבר תקופת צינון ממושכת יותר באזרחות, ויש לקוות שניצל אותה כדי להתכונן לחשיפה ציבורית מחוץ לשכפ"ץ של המדים והדרגות.

בתפקידיו הצבאיים נזהר גנץ מהתבטאויות ומעשים שנויים במחלוקת, והתבלט כלוחם ביורוקרטי נחוש. כרמטכ"ל הוא נאבק בעד הגדלת תקציב הצבא ושיפור תנאי השירות של צבא הקבע, ונגד הפצצת מתקני הגרעין באיראן. הוא הפגין יכולת בבניית קואליציה עם ראשי קהילת המודיעין, נשיא ישראל לשעבר שמעון פרס וארה"ב, לסיכול הכוונות ההתקפיות של נתניהו ושר המלחמה זאז אהוד ברק. הפרופיל הנמוך שלו גם חסך ממנו ביקורת על הליקויים המודיעיניים והמבצעיים בהכנת צבא ישראל למלחמת "צוק איתן".

ואולם, בחתירתו הביטחונית, גנץ לא יוכל עוד ללכת בין הטיפות ולפעול מאחורי הקלעים. עליו לתת תקווה למחנה הדמוקרטי, ולהבהיר שישראל בהנהגתו תשנה את מדיניות הסיפוח הזוחל בשטחים ותפסיק את השיסוע המשתולל מבית שהוביל נתניהו. גנץ צריך לקרוא לסיום הסכסוך עם הפלסטינים, לשוויון בין האזרחים, לעליונות שלטון החוק ולהזדהות עם הדמוקרטיות הליברליות. מהעקרונות האלה עליו לגזור את מטרתו הפוליטית — איחוד כל הכוחות, הפלגים והרסיסים של "הגוש" למסגרת אחת, שתפעל למהפך בבחירות הקרובות והחזרת המדיניות למסלול של ממלכתיות ושלום. זוהי משימת חייו.