ממשלת ישראל החליטה שלא להשתמש ברזרבה התקציבית להקטנת החריגה הגדולה בגירעון 2019, ודחתה את ההחלטה ליוני, לאחר הבחירות.

לפי התכנון המוקדם היה הגירעון ב–2019 צריך להיות 2.9%, שהם כ–40 מיליארד שקל, גירעון גדול מאוד; אך החריגה שהתגלתה מעלה אותו לכ–50 מיליארד שקל, שהם 3.6% מהתוצר, וזה כבר מסוכן ממש.

הבור שמשאירים למשק שר האוצר, משה כחלון, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, עמוק ומפחיד עוד יותר כי החריגות הולכות וגדלות בתקציבי השנים 2020–2022. וכל זה עוד לפני שלל הוצאות שלא הובאו בחשבון עדיין, ומי יודע מה יקרה, אם יהיו האטה בכלכלה או מבצע צבאי. כלומר, נתניהו וכחלון יצרו בעיה מבנית קשה וארוכת טווח.

כחלון כשר האוצר נכשל בשמירה על תקציב אחראי, אך האחריות של נתניהו איננה פחותה; הוא אישר את כל מהלכי הבזבזנות של כחלון. בעוד נתניהו שותק בנושא הכלכלי ומנסה להטיל את כל האשמה על כחלון, מנסה כחלון להגן על מדיניותו. כחלון אומר בכל הזדמנות כי נתן תוספות לחלשים, אך הוא גם חילק תוספות והקלות מס לחזקים ביותר — נתן תוספות שכר ענקיות למגזר הציבורי השמן ולמונופולים הממשלתיים, חילק סכומי עתק לפנסיונרים של כוחות הביטחון, שרובם מקבלים גם כך פנסיה מכובדת. כמו כן נתן תוספות לעובדי חברת החשמל ולפנסיונרים שלה, במסגרת "רפורמת השקשוקה" בחברה. מדובר בשכירים הכי עשירים במשק. כל זה הוביל לגירעונות גדולים ומסוכנים.

כחלון ונתניהו גם לא ביצעו רפורמות חשובות, שהיו מביאות לצמיחה, וכתוצאה יש ירידה הדרגתית בצמיחה. הצמיחה היתה 4% ב–2016, ירדה ל–3.5% ב–2017, וירדה ירידה נוספת, ל–3.2%, ב–2018. רמת החיים יורדת ביחס לזאת שבאירופה ובארצות הברית.

נציג בנק ישראל אמר בדיון, שעקב החריגה בגירעון יש חשש שהיחס חוב־תוצר יגדל, ולכן הוא ממליץ לממשלה שתקום לאמץ צעדים לצמצום הגירעון. אבל אל לממשלה הנוכחית לחכות לממשלה הבאה. עליה לעשות כבר עכשיו את כל הצעדים הדרושים לצמצום הגירעון ולחזרה לתוואי של ירידה ביחס חוב־תוצר. נתניהו וכחלון מוכרחים לתקן את מה שקילקלו.