הממצאים של בדיקת עיתון "הארץ", שלפיהם הרוב המכריע של המפלגות החברות בקואליציה הנוכחית יישבו בממשלה בראשות בנימין נתניהו — גם אם הוא יזומן לשימוע לפני הגשת כתב אישום נגדו, ומרביתן גם אם יועמד לדין — הם תזכורת נוספת לכך שהערך שיעמוד למבחן אמיתי בבחירות הקרובות יהיה שלטון החוק.

ממשלות נתניהו לא הסתפקו במתקפה על הדמוקרטיה ישראלית וערכיה המהותיים: שוויון כלפי מיעוטים, חופש ביטוי וזכויות אדם אחרות. בשנים האחרונות המתקפה מתמקדת בשלטון החוק, כלומר ברעיון שהכל כפופים לחוק, ובכך שחייבת להיות מערכת אכיפה חזקה, יעילה ובלתי תלויה, שתוודא כי החוק מקוים — בידי האזרחים כמו גם בידי השלטון — נאכף, ויש סנקציות יעילות כלפי מי שמפר אותו.

שלטון החוק נתון למתקפה רבתי, כולל מי שאחראים על אכיפתו — המשטרה, התביעה ובתי המשפט — וכן מי שאחראים לוודא שהממשלה מקיימת את החוק, כלומר היועצים המשפטיים במשרדים והיועץ המשפטי לממשלה, מבקר ישראל וכל גוף עצמאי וביקורתי. מתקפה זאת נעשית תחת סיסמאות כמו "משילות" או "רצון העם". היא ניכרת בהתבטאויות חסרות אחריות של פוליטיקאים, אך גם בהצעות קונקרטיות לחקיקה, ובראשן "החוק הצרפתי", שיעמיד את ראש הממשלה מעל לחוק.

בדיקת עיתון "הארץ" מצאה יחס של זלזול בגורמי אכיפת החוק ובמשמעות החמורה של הגשת כתב אישום. חשיבות השמירה על המערכות הקריטיות והמוסדות שבלעדיהם עלול השלטון להפוך לבעל כוח בלתי מוגבל, חייבת להיות במוקד הבחירות. כל המפלגות שכן מחויבות לשלטון החוק צריכות להתחייב בפומבי במצען, ואף לקבוע בדרישותיהן הקואליציוניות לאחר הקמת הממשלה, שלא יאפשרו פגיעה בגורמי האכיפה, ידאגו לשריין את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה, יבצרו את בית המשפט העליון ואת סמכויותיו, יגנו על דרכי מינוי השופטים, וימנעו פגיעה במעמדם של חוקי היסוד והביקורת השיפוטית.

אם לא כן, ישראל עלולה להתעורר לאחר הבחירות למציאות שבה יתאפשר פירוקו הסופי של שלטון החוק.

שלטון החוק איננו אידיאל תיאורטי; עליו לכלול אלמנטים מעשיים, ובהם יכולת לאכוף את החוק ולהטיל סנקציות על מי שמפר אותו, והוא כולל את עקרון השוויון בפני החוק.