קו ישר מחבר בין סרטון התעמולה שהעלה בנימין נתניהו, שבו הוא טוען שהחלטה להגיש כתב אישום נגדו תהיה בגדר כניעה של היועץ המשפטי לממשלה לשמאל ולעיתונאים, לבין המתקפה משוללת היסוד שלו על הראיון שהעניק היועץ ל"חברת החדשות". נתניהו גמר אומר בלבו לקעקע את אמינותו של אביחי מנדלבליט, לעשות לו דה־לגיטימציה באמצעות הכפשות, על מנת לערער את אמון הציבור בהחלטתו, אם יקבע שיש להעמידו לדין.

ההתנהלות של נתניהו היא מניפולציה מחושבת. לא דבריו של מנדלבליט מעוררים סימני שאלה, אלא נתניהו בכבודו ובעצמו. זו הרי תכלית מתקפותיו: להעלות סימני שאלה קשים אצל הציבור באשר ליועץ המשפטי.

האסטרטגיה של נתניהו שקופה ובוטה. הוא מנסה לצבוע בצבעים פוליטיים את החלטת היועץ, ולזרוע ספק באשר למקצועיותה. אם היועץ יחליט להעמידו לדין, נתניהו רוצה שהציבור יחשוד שנכנע ללחצים של השמאל ושל התקשורת. נתניהו רוצה שהציבור יסרב לקבל את דין היועץ. לשם כך הוא מתסיס את הציבור נגד היועץ ומשלהב אותו נגד השמאל ונגד העיתונות, כדי שביום הדין ייצא בהמוניו להגנתו. כשיו"ר הקואליציה, דוד אמסלם, אמר בתחילת החודש ש"אם נתניהו יועמד לדין, מיליונים לא יקבלו זאת", הוא התכוון לכך. אך אין לראות בדבריו נבואה, אלא תוכנית.

הציבור מכיר היטב את דפוס הפעולה של נתניהו. הוא בסך הכל עושה למנדלבליט מה שקודם עשה למפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך. הוא עושה למוסד היועץ המשפטי ולפרקליטות מה שקודם עשה למשטרה. נתניהו ואנשיו בדו עלילה, כי מתנהלת הפיכה שלטונית נגדו, וכבר שנים הם חוזרים עליה. לפי תיאוריית הקשר שהמציאו, השמאל והתקשורת ומערכת המשפט והמשטרה והיועץ המשפטי, כולם יחד חותרים תחתיו, מעלילים עליו עלילות שווא וטופלים האשמות סרק.

הציבור הישראלי נתון במצב בלתי אפשרי. הוא יודע שנתניהו החליט להקדים את הבחירות במטרה להקדים את החלטת היועץ בעניין תיקיו. טוב עשה מנדלבליט שהבהיר לציבור שאינו ירא מפני איש, גם לא מפני ראש הממשלה; ושהוא זוכר היטב את מה שנתניהו מבקש להשכיח מהציבור.