הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ הציב אלטרנטיבה מנהיגותית ממשית לבנימין נתניהו. בנאומו הכריז יו"ר מפלגת "חוסן לישראל" על ריצה לראשות הממשלה, ונראה שבתשעה באפריל צפוי לנתניהו קרב אמיתי על ראשות הממשלה.

גנץ הקדיש חלק גדול מדבריו לביקורת על שלטון נתניהו והבטיח מלחמה בשחיתות, שהפכה לסימן היכר של תקופת כהונתו. בלי להתפתל או לגמגם אמר בצורה ברורה: "עצם המחשבה שיכול לכהן בישראל ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום — מגוחכת בעיניי. לא יקום ולא יהיה". הוא הבהיר ש"הממשלה שנקים תהיה ממשלה ממלכתית ולא ממשלה מלכותית". גנץ לא חסך את ביקורתו מהפוליטיקה המסיתה של נתניהו, הבטיח לאחות את השסעים בציבור ולעצור את תרבות השיסוי נגד מוסדות השלטון. "בממשלה הממלכתית שלנו לא יהיו התקפות נגד הרמטכ"ל, המפכ"ל והיועמ"ש. לא תהיה הסתה נגד מוסדות המשפט, התרבות והתקשורת. לא נלבה שנאה נגד חצי ציבור מימין או חצי ציבור משמאל".

מנגד, בחלק מנאומו, המשיך בקו הלוחמני שאימץ בסרטונים שהעלה בעבר. הוא שיגר איומים לכל עבר ומתח ביקורת על כך שממשלת נתניהו אישרה העברת כסף קטארי לעזה.

מי שציפה לבשורה מדינית חדשה בוודאי התאכזב. אף על פי שהחזיר את המלה שלום לשיח הציבורי, נמנע גנץ מאזכור פתרון שתי המדינות. הקו שהציג קשוח ונצי: גנץ הבטיח לחזק את גושי ההתיישבות ואת רמת הגולן "אשר ממנה לא נרד לעולם", בקעת הירדן כגבול המזרחי, ויעיר הקודש המאוחדת ובירת ישראל "לעד" כלשונו.

אשר לגורל השטחים והפלסטינים הציג קו המזכיר את נאום בר־אילן, ואף טרח להזכיר אותו: "נשמור את הביטחון בידינו בישראל כולה, אך לא נניח למיליוני הפלסטינים המתגוררים מעבר לגדר ההפרדה לסכן את ביטחוננו ואת זהותנו כמדינה יהודית". במלים אחרות: לא למדינה פלסטינית עצמאית, ולא לסיפוח.

גנץ הבהיר שהריצה המשותפת עם משה יעלון היא החיבור הפוליטי הראשון והבטיח חיבורים נוספים. "אעמיק את השותפות עם החרדים, עם הערבים ועם הדרוזים", הבהיר. יש לקוות שיצליח במשימה זו. יש לקוות גם שראשי מפלגת העבודה ויש עתיד ימחלו על כבודם ויחברו לגנץ. הישראלים זקוקים למהפך כמו אוויר לנשימה.