גורמים ישראלים הציגו בפני חברי הקבינט המדיני־ביטחוני תמונת מצב מאיימת בדבר קריסתה הצפויה של מערכת הבריאות בעזה. על פי הדיווח שנמסר בדיון, כ–6,000 פצועים מאש חיה של כוחות ישראל ממתינים לניתוח דחוף, כרבע מהם פיתחו דלקות קשות וללא טיפול ראוי ייאלצו לעבור קטיעה, ועוד עשרות אלפי פצועים זקוקים לטיפול רפואי שאי אפשר לקבלו בעזה עקב מחסור חמור בציוד, תרופות ורופאים מומחים.

התיאורים הללו אינם חדשים. גורמי רפואה בינלאומיים שבחנו בחודשים האחרונים את מצב שירותי הרפואה בעזה הזהירו מפני קריסתה הצפויה של מערכת הבריאות, לצד הקשיים שמערימה ישראל על יציאת חולים ופצועים מהרצועה לגדה ולישראל לצורך טיפול רפואי. עד כה נראה היה כי דיווחים אלה לא הרשימו במיוחד את ממשלת ישראל, שממשיכה להאשים את הרשות הפלסטינית ואת חמאס בהתמוטטות השירותים הציבוריים ברצועה.

אולם הפעם הציגו גורמי צבא ישראליים היבט חדש ומקומם במיוחד: "יהיה קשה לנהל מלחמה על עזה ולקבל תמיכה בינלאומית למבצע", הזהירו, ואף צפויה התערבות בינלאומית בשל העובדה שאזרחים רבים, שיהיו עיקר הנפגעים, לא יוכלו לקבל עזרה רפואית. לאמור, לא מצבם של הפצועים והחולים, וגם לא קריסת מערכת הבריאות שמשרתת יותר משני מיליון פלסטינים עומדים בראש דאגתו של הצבא הישראלי, אלא החשש שהיעדרם של שירותי בריאות יבלום או לפחות יעכב תוכניות מלחמה.

לכאורה, מדובר במפגן חסר תקדים של התחשבות בקשיי האוכלוסייה. הרי אף מדינה בעולם לא נמנעה ממלחמה בגלל העדר תשתיות אצל האויב. אך האמת היא שגם ישראל מעולם לא נמנעה מכך, ועשרות אלפי הפצועים שעדיין ממתינים לטיפול הם הראיה לדבר. אבל אזהרת גורמי הצבא מצטרפת לאזהרות קודמות בדבר הקשר ההדוק בין תשתית השירותים והכלכלה בעזה למרי האזרחי, והיא מטילה על הממשלה באופן ישיר את האחריות להצלחתו או כישלונו של כל מבצע צבאי בעזה. אולי איום זה יניע את הממשלה הישראלית למלא את חובתה כממשלה כובשת, ולדאוג לרווחת התושבים ברצועה.