כצפוי, החלטת בית המשפט העליון לפסול את מועמדותו לכנסת של ממשיך דרכו של הרב כהנא, מיכאל בן־ארי, ולאשר את מועמדותם של עופר כסיף מחד״ש ורע"ם־בל"ד, גררה מתקפה משולחת רסן מימין על בית המשפט העליון. ביקורות על הדיקטטורה של בג״ץ והחונטה המשפטית נשמעו בניסוחים שונים מכל עברי המחנה כמו נכתבו על ידי אותו אדם. כך גם הזעזוע מכך שבית המשפט אישר את מועמדותם של הח״כים הערבים ופסל את היהודי הציוני שבניו משרתים בצבא.

קשה היה גם להבדיל בין הספק־הבטחות ספק־איומים שהוטחו במערכת המשפט. ״העם יקבע ויחזיר את בג"ץ למקומו הטבעי" (ח״כ בצלאל סמוטריץ׳), "אנחנו נעצור את ההשתוללות האקטיביסטית של הבג"ץ" (איחוד מפלגות הימין), ״נפעל לקדם את פסקת ההתגברות שתרסן את האקטיביזם השיפוטי ותבטא נכונה את רצון העם" (ש״ס), או ״רק שינוי יסודי ועמוק במערכת המשפט ישים סוף למצב הבלתי נסבל הזה״ (השר יריב לוין).

שרת המשפטים איילת שקד לא הסתפקה באיומים בעלמא ומיהרה לפרסם תוכנית "להשלמת המהפכה המשפטית לקדנציה הבאה", ובראשה הצעה לשנות את דרכי המינוי של השופטים בבית המשפט העליון ולהפקידם בידי הממשלה והכנסת, כלומר בידיים של הרוב הקואליציוני. הצעתה, שהופכת את מינוי השופטים מסוגיה מקצועית לסוגיה פוליטית, ומחבלת תוך כדי כך בעיקרון של ביזור הסמכויות (איזונים ובלמים), מנוגדת למגמה הרווחת בעולם להגביר דווקא את היסוד המקצועי בבחירת שופטים על חשבון היסוד הפוליטי.

בנוסף, שקד מציעה פסקת התגברות, שבה יוכל הרוב הפוליטי לשים לאל את החלטות בית המשפט, ולסכל כך את ההגנה על זכויות האדם ועל המיעוטים. בעיניה מערכת המשפט ובעיקר בג"ץ הם גם אלה שפוגעים בביטחונה של ישראל בשל ה"אזיקים" שהם מניחים על ידי הצבא. בנוסף, היא מבטיחה להפוך את הייעוץ המשפטי של שרי הממשלה לייעוץ על תנאי: במידה שחוות הדעת שייתנו לא תעלה בקנה אחד עם "המלומדות המשפטית" של השרים, תיפתח בפניהם הדלת לשכור לעצמם, על חשבון הציבור, יועצים משפטיים שיהיו מוכנים להגן על כל שרץ. גם אל היועצים המשפטיים למשרדים שולחת השרה ידה, כדי להבטיח שיהפכו למינויים מטעם השר, המחויבים לו ולא לשלטון החוק.

כמו אחרים בימין, גם שקד מזהה את רצון הציבור עם רצונו של רוב קואליציוני ואת הדמוקרטיה עם שלטון בלתי מוגבל של הרוב הזה. ממשלה ימנית שתיבחר לארבע שנים נוספות תחסל את הפרדת הרשויות ותפורר לחלוטין את שלטון החוק.