במערכת הביחרות האחרונה בישראל עלתה על הרדאר זהות של פייגלין, שמזנבת ככל הנראה לא רק בימין החדש ובאיחוד מפלגות הימין, אלא גם בכחול לבן ובליכוד. מפלגת השלטון איבדה בחודש האחרון מנדט וחצי בממוצע בסקרים, מ-30 מנדטים בשבועיים הראשונים שלאחר סגירת הרשימות, ל-28.5 מנדטים בממוצע מאז.

קצת לאחר פרסום הפריצה לטלפון של גנץ, החלה מפלגת העבודה בקמפיין קָנִיבָּלִי נגד המפלגה החדשה. הקמפיין, כלל בעיקר סרטונים שבהם מוצגת כחול לבן כמפלגת ימין, בדגש על חברי תל"ם, וסרטונים העושים שימוש בהקלטה של גנץ, בה הוא מסביר שייתכן תרחיש של שיתוף פעולה עם נתניהו. וכאילו כדי להכעיס את המחנה הרואה בסילוק נתניהו צעד חירום להצלת הדמוקרטיה, אבי גבאי מצא סופסוף את אזור הנוחות הפוליטי שלו, והחל להצטייר כאיש נינוח וחביב.

בשבוע האחרון לפני הבחירות התייצבה העבודה על ממוצע של 10 מנדטים בסקרים, והיא זוכה לשבחים על קמפיין מצוין – ממוקד, מלא תוכן, מבליט את המועמדות והמועמדים האטרקטיביים ומשדר תנופה. העבודה הציגה שורה של תוכניות רציניות בתחומים שונים, ובמקביל למתקפות על כחול לבן היא תוקפת קשות גם את נתניהו עצמו, על השחיתות, הגזענות והכישלונות החמורים בניהול הממשלה.

לפריחה המחודשת של גבאי יש שתי סיבות עיקריות. הראשונה, והחשובה יותר, היא ההחלטה – המאוחרת מדי – לרדת מהאסטרטגיה ההזויה שבמסגרתה הציג את עצמו כמתמודד ריאלי על ראשות הממשלה. הניתוק המוחלט של הגישה הזאת מהמציאות, חייבה את גבאי להתחמק פעם אחר פעם משאלות מתבקשות, לאבד אמינות ולהיכנס לעימותים חמוצים עם עיתונאים. הפאזה החדשה והנינוחה שלו, השכיחה כמעט לחלוטין את הפרידה הכוחנית והבלתי אסתטית מציפי לבני.

הסיבה השנייה היא התוכן. העבודה הציגה בחודשים האחרונים שורה של תוכניות עבודה מעמיקות: בתחומי הביטחון והסכסוך עם הפלסטינים, המאבק בשחיתות, שיקום מערכת הבריאות, העלאת איכות החיים והשגת שוויון לקהילה הלהטב"ית. השליטה של גבאי בחומר והאותנטיות שבה הוא מדבר על הנושאים השונים משכנעות. רבים ממצביעי העבודה המסורתיים שבויים עדיין ברושם הראשוני השלילי שהותיר גבאי, אבל הביקורת על כך שהוא ימני בתחפושת ושאינו יודע להתנהל מאבדת מדי יום מתוקפה.