מדי מערכת בחירות בישראל נאלצים הערבים לעבור את הבידוק הביטחוני של סף הערכים העמום בישראל וזאת כתנאי להשתתף בהן ("יהודית ודמוקרטית" והתנגדות ל"טרור").

ב-1965 פסל בית המשפט העליון את רשימת "אל-ארד" מלהשתתף, אפילו שעוד לא היה חוק פסילה. ב-1985 נוסף לחוק יסוד הכנסת סעיף 7א' המפרט עילות לפסילת רשימות. שום רשימה ערבית לא נפסלה מאז ועד היום, אך טקס הזובור המגעיל והמשפיל נגד הציבור הערבי חוזר על עצמו בתחילתה של כל מערכת בחירות. מול איום הפסילה, המפלגות הערביות וחד"ש צריכות לצלוח ניסיונות פסילה בוועדת הבחירות (נציגי המפלגות + שופט). נציגי המפלגות הציוניות מצביעים אם לכלול או לשלול מפלגות אלה.

כל המפלגות היהודיות, למעט מרצ והמפלגות החרדיות, הצביעו לאורך השנים בעד פסילת מפלגות ערביות מלהשתתף בבחירות. ואולם, הפלא ופלא: מאז קיים החוק, שום מפלגה או מועמד ערבי לא נפסלו. בית המשפט העליון, כמו הקב"ה בהגדת הפסח, מתערב תמיד באורח נס ו"מציל מידם".

הוגי דעות יהודים יודעים כי בבחירות האחרונות, נציגי יש עתיד (כעת – כחול לבן) הצביעו בוועדת הבחירות המרכזית בעד הפסילה של רשימת בל"ד ובעד פסילת מועמד חד"ש-תע"ל, ד"ר עופר כסיף. כסיף ובל"ד נפסלו מלהתמודד, כאשר התקיים דיון בעניינם בבג"ץ.

הוגי הדעות היהודים חוששים שיום אחד יתעוררו ולא יהיה מי שיציל. הרי "חוק הלאום" מספק עוגן "חוקי" ברור יותר לאי השוויון. "חוק הלאום" יוכל לשמש גם לפסילת מפלגות שיתנגדו לישראל המפלה ומנהלות מאבק פוליטי לשוויון אזרחי ולאומי.

בית המשפט העליון הוא כבר לא מה שהיה. זרועו הנטויה, יבשה ופופוליזם מחליף אותה. ההרכב הפנימי של העליון שונה תחת השרה איילת שקד, ושופטים עתה מעדיפים לעיתים קרובות להתקפל במקום להתעמת. בקרוב, אולי, יישב גם הכהניסט איתמר בן גביר בוועדה למינוי שופטים.

על רקע זה ניתן להבין את הקריאות בקרב הציבור הערבי בישראל להשתתף בבחירות ברשימה משותפת כדי להקשות על הפסילה, שכן אם זו תיפסל – תהא זו שלילת זכות ההצבעה מאזרחים ערבים, ומובן שישראל לא תוכל עוד לטעון שהיא דמוקרטית. אף שבמקרה כזה לא נעלמת ההשפלה לערבים לאור השיח הגזעני המדיר לגבי גוש חוסם.

מפלגה יהודית יכולה להיות בקואליציה, אך מפלגה ערבית או ערבית-יהודית – לא ולא.