בסוף חודש פברואר, הודיע היועץ המשפטי לממשלה הישראלית, אביחי מנדלבליט, על החלטתו להעמיד לדין את בנימין נתניהו, בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, בכפוף לשימוע. היועץ הקציב לסנגוריו של נתניהו 90 יום לצורך לימוד החומר לקראת השימוע.

באופן תמוה, מנדלבליט הסכים שאותם 90 ימים יחלו להיספר רק מהיום שלמחרת הבחירות, לנוכח טענתם של סנגורי נתניהו כי על היועץ להימנע מהפצת החומרים עד הבחירות, שמא יודלפו וישפיעו על דעת הקהל. משכך, קבע היועץ שהשימוע ייערך עד 10 ביולי לכל היותר.

בשלב מסוים נראה היה כי היועץ מפתח חסינות לתרגילים שנוקטים נתניהו ועורכי דינו, וכי אין בדעתו להסכים לעיכובים נוספים בהליך שעניינו אכיפת החוק הפלילי על ראש הממשלה. דרישתם של הסניגורים לקבל זמן נוסף ללימוד החומר, ודמעות התנין שלהם על היקפו — עוד בטרם הסכימו כלל לקבלו לידיהם — נענו על ידי היועץ בתקיפות: המועד לעריכת השימוע נותר כשהיה. עתה עורך דינו של נתניהו, עמית חדד, הגיש בשמו בקשה לדחייה של שנה תמימה במועד השימוע.

למנדלבליט אסור להתבלבל. לנתניהו יש סדר יום פוליטי: הוא מבקש לעכב את מהלך השימוע וההחלטה על העמדתו לדין עד שיספיק, ביחד עם שותפיו לקואליציה החדשה, לסדר לעצמו חסינות מפני העמדה לדין, מלווה בפסקת התגברות שתמנע מבית המשפט העליון להתערב בהחלטה בלתי חוקית של הכנסת למנוע את הגשת כתב האישום נגד ראש הממשלה. כך יש לקרוא את הימנעותו של נתניהו מלסכם עם סניגוריו על תשלום שכר טרחתם, וכך יש לקרוא את הבקשה הטרייה לדחייה.

נתניהו זכאי לשימוע בטרם תתקבל החלטה סופית על העמדתו לדין, אך אין לו רשות להכתיב למערכת אכיפת החוק את לוח הזמנים. במיוחד לנוכח מהלכיה המסתמנים של ממשלת נתניהו החמישית, להרס מערכת שלטון החוק. על השימוע להיערך במועד שקבע מנדלבליט. היועץ צריך להעמיד את נתניהו ועורכי דינו בפני עובדה מוגמרת: ירצו, יבואו לשימוע. לא ירצו — ייחשב ראש הממשלה כמי שוויתר על זכותו, וכתב החשדות יהפוך לכתב אישום.