הברית שכרת הליכוד עם המפלגות החרדיות הוכיחה את עצמה, אלא שהברית הזאת מבססת מציאות שחותרת תחת אינטרסים וערכים שנתניהו מרבה להתגאות בהם — קידמה, פיתוח טכנולוגי, יזמות ופיתוח עסקי גלובלי.

הדיווחים מצביעים כי מספר התלמידים החרדים הזוכים בפטור מלימודי ליבה ואינם נבחנים לבגרות גדל בהתמדה וחצה לראשונה את קו ה–90 אלף. יש עוד 340 אלף תלמידים חרדים שמצהירים כי הם לומדים לימודי ליבה, אבל אם זה נכון, זה כנראה בהיקף מזערי. אף שמדובר בחברת לומדים, הכישורים שהם רוכשים אינם רלוונטיים לשוק העבודה המודרני.

נתנהיו מבין זאת היטב, אך מציב את צרכיו הפוליטיים לפני האינטרס הציבורי הרחב וטובתם של הצעירים החרדים. הוא לא תובע מהם לרכוש כלים שיאפשרו להם להשתלב כראוי בשוק העבודה. בכך הוא דן אותם לחיי עוני ולהסתמכות על קצבאות.

התוכנית "מקצבאות לעבודה", אותה הוביל נתניהו כשכיהן כשר האוצר ב–2003–2005, דחפה רבים להצטרף לשוק העבודה. הנהגת מס הכנסה שלילי והעלאת שכר המינימום סייעו להצלחת המהלך. אלא שההישג הזה מוצה, והוא לא לווה בצעדים משלימים שישפרו את מצב החרדים בשוק העבודה. נהפוך הוא, החלטת נתניהו ב–2015 להגדיל מחדש את תקציבי הישיבות גרמה לנסיגה בשיעורי התעסוקה של גברים חרדים, העומדים היום על פחות מ–50%, לעומת יותר מ–85% בקרב הגברים היהודים שאינם חרדים. עם שיעורי תעסוקה כאלה, וממוצע של שבעה ילדים לאשה, שיעורי העוני בקרב החרדים עדיין נמצאים ברמה מחרידה — 43.1% מהמשפחות החרדיות עניות.

לנוכח שיעורי הילודה הגבוהים שלה, החברה החרדית לא יכולה להרשות לעצמה להישאר תלותית. כדי להאיץ את ההשתלבות של חרדים בשוק העבודה ולצמצם את ממדי העוני נדרשת תוכנית להגדלת שיעור ההשתתפות של גברים חרדים בשוק העבודה ולשיפור המיומנויות שלהם, כדי שיוכלו לקבל שכר גבוה יותר. כושר ההשתכרות הנמוך של החרדים קשור במישרין לסוג ההכשרה שהם זוכים בו במוסדות הלימוד.

נתניהו איננו יכול להמשיך לעצום את עיניו. "חוסך שבטו שונא בנו", נאמר בספר משלי, ונתניהו, שבעבר הבין זאת, חוסך שבטו ובכך מפקיר את טובת המשק והחברה החרדית.