ההחלטה על ריצה משותפת של "כולנו" והליכוד, שבמסגרתה ישובץ משה כחלון במקום החמישי ברשימה המשותפת, היא בבחינת הפרה של שתי הבטחות מכוננות של כחלון לציבור בכלל ולבוחרי כולנו בפרט: הראשונה — שלא יישב בממשלה לאחר שיוגש נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כתב אישום לאחר שימוע; והשנייה — שיתנגד לחקיקה פרסונלית, או לכזאת שתפגע בבג"ץ.

בקמפיין הבחירות האחרון הציג כחלון את עצמו כימין שפוי. דהיינו, כאלטרנטיבה ימנית לליכוד של נתניהו — זה שמוכן למכור אפילו את הז'בוטינסקי והבגין שלו תמורת ביצור שלטונו, זה שמוכן לשרוף את הבית כדי להציל את הכיסא.

אף על פי שכחלון הבהיר פעמים רבות, כי לא יסכים לכהן בממשלת נתניהו, אם יוגש נגד ראש הממשלה כתב אישום לאחר שימוע, החליט לחבור אליו. אף על פי שבוחריו הצביעו בעבורו בידיעה שלא יהיה שותף לממשלה שהעומד בראשה מואשם בפלילים, מבלה את ימיו בבית המשפט ומנהל את הממשלה מן הצד, החליט כחלון למעול באמונם ולחבור למפלגת השלטון של נתניהו.

לא רק בוחריו צריכים לדאוג בשל המהפך של כחלון וכולנו, אלא הציבור כולו. כחלון בקדנציה האחרונה שלו בלם את יוזמות החקיקה ההרסניות של הממשלה הקיצונית שהיה חבר בה. בשנה שעברה הורה לחברי סיעתו להצביע נגד פסקת ההתגברות, שנועדה לאפשר ל–61 חברי כנסת לחוקק שוב חוקים שבג"ץ פסל. כחלון אמר אז, כי "סיעת כולנו תמשיך להיאבק נגד חקיקת פסקת ההתגברות. נילחם ולא ניתן לגורמים קיצוניים להוביל את סדר יומה של ישראל". בראיון לחברת החדשות באפריל אמר: "מעולם לא נתתי להעביר חוקים פרסונליים... שום נושא פרסונלי לא יהיה".

אלא שנראה, שכל זה שייך לעבר. ח"כ רועי פולקמן, יו"ר סיעת כולנו, הנחשב ליד ימינו של כחלון, אמר כבר: "בעבר אמרתי שלא אשב עם ראש ממשלה עם כתב אישום, והיום שיניתי את דעתי". לשינוי הדעה הזה קוראים בשם התקרנפות. לא נותר אלא להסיק, שנתניהו הצליח להשחית גם את כחלון וסיעתו, כפי שעשה לכל סביבתו הקרובה.