כישלונו של בנימין נתניהו בהקמת ממשלת הימין, שהוביל לפיזור הכנסת ה–21 ולהכרזה על בחירות חדשות, העניק הזדמנות יחידה במינה למחנה השמאל בישראל. התברר שבמקום ניצחון, כפי שנראה אחרי הבחירות ב–9 באפריל, נתניהו השיג תוצאת תיקו שמנעה ממנו להקים ממשלה.

אחדות השורות בגוש הימין, שהתבססה על דמיון אידיאולוגי והתלכדות מאחורי נתניהו, פינתה את מקומה לקרע ולחילופי האשמות. לראשונה אחרי עשור של שלטון בימין ובישראל, החלו להתעורר ספקות לגבי מנהיגותו של נתניהו בתוך ביתו הפוליטי, לפני השימוע שייערך לו בתיקי השוחד, המירמה והפרת האמונים.

הסיכוי שנוצר לחילופים בהנהגה ולבלימת יוזמות הימין הקיצוני לסיפוח שטחים פלסטינים בגדה המערבית וריסוק הרשות השופטת, מחייב את מתנגדי הכיבוש ללכד כוחות לקראת הבחירות ב–17 בספטמבר — או לפחות למנוע איבוד מסוכן ומיותר של קולות מתחת לאחוז החסימה. די היה בכך שרשימת הימין החדש תיכנס לכנסת, ולנתניהו היה רוב מוצק להקמת ממשלת החסינות, הסיפוח והדיכוי. אבל אין לסמוך על צירוף מקרים כזה, או לשים מבטח באביגדור ליברמן, שיציל את הישראלים מנתניהו.

על הפרק עומד גורלן של שתי מפלגות השמאל — מרצ שנכנסה בקושי לכנסת, והעבודה שהתגמדה לשישה מנדטים ומלחכת בסקרים את אחוז החסימה. שתיהן חייבות להתאחד כדי למצות את כוחו של המחנה שלהן. ראשת מרצ תמר זנדברג הבינה כבר ערב הבחירות שעברו, שמפלגתה נקלעה למשבר, והציעה איחוד בהול עם העבודה. הצעתה נדחתה בידי יו"ר העבודה אבי גבאי, ששקל להצטרף לממשלת הימין שלא קמה. זנדברג חזרה על הצעתה אחרי הבחירות.

אפשר למצוא פערים אידיאולוגיים בין חלק מאנשי העבודה ומרצ, אבל הם זניחים בהשוואה לסיכוי להחליף את נתניהו ולסיכון שהגוש יתמוטט בגלל אובדן קולות מתחת לאחוז החסימה. העבודה היתה בעבר חלק מהמערך עם מפ"ם, מפלגת־האם של מרצ. אין שום סיבה להימנע משיתוף פעולה מחודש. לא חייבים איחוד מלא של המפלגות ומוסדותיהן, די בריצה כרשימה משותפת, שבתוכה ניתן לשלב דמויות כמו ציפי לבני, אהוד ברק ואורלי לוי אבקסיס. כך תישמר העצמאות האידיאולוגית של כל מפלגה, והגוש כולו יתעצם.