ישראל צריכה להתנצל באופן רשמי בפני משפחתו של יעקוב אבו־אלקיעאן ולפצות אותה על הריגתו, כמו גם לטהר את שמו של המורה מאום אל־חיראן מעלילת הדם שהפיצה נגדו. כך מתבקש לנוכח פרסום הפרק המסכם של התחקיר שנערך על פינוי הכפר ב–2017, שבמהלכו נהרגו אבו־אלקיעאן והשוטר ארז לוי.

ניתוח חומרים ממצלמות הגוף של השוטרים, מצלמות של עיתונאים ופעילי שמאל שנכחו בפינוי, וצילומים מהמסוק המשטרתי, תומך בהערכות מח"ש ושב"כ, שלפיהן — בניגוד למה שטענו מפכ"ל המשטרה אז רוני אלשיך והשר לביטחון פנים גלעד ארדן — הדריסה לא היתה פיגוע טרור; וכן בגרסתו של יו"ר חד"ש איימן עודה, שאמר כי נפגע מכדור ספוג לאחר התקרית.

"הניתוח שלנו מראה באופן חד משמעי שלא מדובר בפעולת טרור או במשהו שדומה לכך", הבהיר פרופ' אייל ויצמן מאוניברסיטת גולדסמית'ס לונדון, שעומד בראש המכון שערך את התחקיר. ויצמן מסביר שהדריסה אירעה כתוצאה מאובדן שליטה של אבו־אלקיעאן בעקבות הירי, דבר שהביא לכך שנפגע ודימם למוות בעוד איש מהשוטרים לא הושיט לו עזרה. עובדה זו, אומר ויצמן, מדגישה את חשיבות האירוע עם ח"כ עודה, "שכן הוא ופעילים נוספים היו בסמוך וביקשו להגיע אליו על מנת להעניק לו סיוע, דבר שהיה יכול להציל את חייו".

בזמנו, המליצה מח"ש לחקור תחת אזהרה את אחד השוטרים היורים בעקבות ראיות שהתקבלו משב"כ, בחשד לגרימת מותו של אבו־אלקיעאן. אך ההמלצה נדחתה על ידי פרקליט ישראל, שי ניצן, שבחר ככל הנראה להיכנע ללחציו של המפכ"ל, שהתבצר בהצהרתו משוללת היסוד, ולפיה אבו־אלקיעאן הוא מחבל.

לנוכח מה שעולה מהתחקיר, חובה על ישראל לנקות באופן רשמי את אבו־אלקיעאן מכל אשם, ולהתנצל בפני משפחתו על האשמות השווא שהוטחו נגדו. עליה לפצות את המשפחה על כך שבנה נורה, נפצע ודימם למוות בלי שהוגש לו טיפול רפואי שיכול היה אולי למנוע את מותו, כמו גם על חטא השחרת שמו וזיכרו שהוסיפו על פשע הריגתו. כמו כן, יש לחקור את כל הנוגעים בדבר — מי שירו ומי שטייחו — ולהעמיד לדין את האחראים על השתלשלות העניינים השערורייתית בפרשה כאובה זו.