המחנה המתנגד קיבל הזדמנות שנייה לנצח בבחירות ולהחליף את בנימין נתניהו. סיכוייו בבחירות ב–17 בספטמבר נראים טובים יותר משהיו באפריל: ראשית, נתניהו מגיע אליהן לאחר שלא הצליח להקים ממשלה וגרר אוכלוסיה שלמה לבחירות חוזרות, בתקופה שבה ישראל הגדילה את הגירעון — נתון שכשלעצמו נרשם לחובת נתניהו וממשלתו חסרת האחריות. שנית, הציבור קיבל הוכחה לכך שנתניהו שיקר כשאמר לפני הבחירות שלא ינסה לקדם מהלכים חקיקתיים שימנעו את העמדתו לדין.

הציבור יודע שחסינותו של נתניהו היתה נושא ליבה במגעים להרכבת הממשלה. בבחירות בספטמבר — שייערכו שבועים לפני השימוע של נתניהו בנוגע לכתב החשדות נגדו בתיקיו המשפטיים — הציבור יצביע מתוך ידיעה, ולא רק השערה, שנתניהו מתכוון לעוות את החוק כדי להימלט ממנו. שלישית, אביגדור ליברמן אינו נמצא בכיס של נתניהו יחד עם שאר השותפים הטבעיים.

אבל כאשר בוחנים את המחנה הזה, התקווה למהפך מתחלפת בחשש. על פי סקרים מסוימים, לפחות אחת משלוש מפלגות השמאל הציוני עלולה שלא לעבור את אחוז החסימה. התרופה היחידה למכה הזאת היא איחוד בין מרצ — שנכנסה בקושי לכנסת, העבודה — שהתגמדה לשישה מנדטים ומפלגתו החדשה של ראש הממשלה הישראלי לשעבר אהוד ברק, ישראל דמוקרטית.

הדמיון האידיאולוגי בין שלוש המפלגות עולה על המפריד ביניהן, וממילא הפערים זניחים בהשוואה למטרת העל — לשים סוף לשלטונו של נתניהו. אין צורך באיחוד מלא בין המפלגות ומוסדותיהן.

בעבודה ובמרצ קיימת חשדנות כלפי ברק ומניעיו, מכיוון שבעבר היה שר הביטחון בממשלת נתניהו ואף פירק את מפלגת העבודה כדי להישאר באותה ממשלה. החשד הוא שברק יחבור מחדש לנתניהו אחרי הבחירות. אלא שברק יתקשה לערוק לצד של נתניהו לתפקיד שר הביטחון ממפלגה מאוחדת.

תאריך היעד להקמת גוש השמאל המאוחד הוא 1 באוגוסט, המועד האחרון להגשת הרשימות לכנסת לוועדת הבחירות המרכזית. יש לסכם על החיבור ימים אחדים קודם לכן, כדי לאפשר לוועידת העבודה ולוועידת מרצ לאשר אותו. על המפלגות לא להתמהמה — הזמן דוחק והמלאכה הפוליטית מרובה.