אין די בתגובתו הרפה של בנימין נתניהו להתבטאויותיו המסוכנות של שר החינוך רפי פרץ. "דברי שר החינוך ביחס לקהילה הגאה אינם מקובלים עלי ואינם משקפים את עמדת הממשלה בראשותי", אמר נתניהו. מהצהרותיו החשוכות של פרץ בעניין החלת ריבונות ישראלית על כל הגדה המערבית, בלי שתהיה לפלסטינים זכות הצבעה, נתניהו התעלם כאילו לא נאמרו. תגובה שכזו מצד נתניהו כמוה כקבלה של הדברים. הדרך היחידה להתנער באמת מהדברים של פרץ היא לפטר אותו לאלתר.

אוי לראש ממשלה, שזה השיח הציבורי שמתקיים תחת הנהגתו. לשמוע ולא להאמין שהדיון הציבורי ב–2019 ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" נסוב על השאלה אם לתמוך או לא לתמוך בטיפולי המרה.

בראיון לדנה ויס בחדשות 12 פרץ הביע גם את רצונו להחיל את הריבונות הישראלית על כל שטחי הגדה. לדבריו, "אם זה יהיה בשלבים, לא אכפת לי — אני רוצה שזה יקרה".

לגבי זכויות הפלסטינים הוא אמר: "אנחנו נדאג לכל מחסורם — נדאג שיהיה להם טוב, אבל לא תהיה להם יכולת הכרעה פוליטית. בלי זכות הצבעה". כשויס שאלה, בצדק, אם זה לא "אפרטהייד", הוא השיב: "אנחנו נמצאים במציאות מאוד מורכבת... ואנחנו נצטרך למצוא את הפתרונות. איפה תהיה הריבונות, על מה היא תחול, האם היא תחול על האנשים, האם היא תחול על שטח".

בעוד דבריו החשוכים בעניין ההומואים היכו גלים, תפישתו האזרחית המעוותת של פרץ לא זכתה לתגובה, כאילו אינה בעצמה ביטוי של השקפת עולם חשוכה ומסוכנת. הפלסטינים אינם זוכים לאחוז מהאהדה שלה זוכים הלהט"בים. עובדה זו מעידה על שחיקת תודעתם האזרחית של הישראלים בכל הנוגע לפלסטינים. אוי  לישראל, ששום דגל שחור אינו מתנוסס בה מעל שר, שאומר שתחת ריבונות ישראלית יחיו מיליוני בני אדם משוללי זכות בחירה.

אסור ליפול בפח הגינוי של נתניהו. כל עוד הוא אינו מפטר את פרץ, יש להתייחס לדבריו כאילו נאמרו על ידו. אלה "שותפיו הטבעיים" של נתניהו, שאותם קידם בממשלת המעבר, והם משקפים את רוחה האמיתית של קואליציית הימין בראשותו.