בנימין נתניהו שבר בתקופה האחרונה את שיא הכהונה של ראש ממשלה ישראלי, והדיח מראשות הטבלה את דוד בן־גוריון.

שלטון נתניהו מתאפיין ברתיעה מצעדים מדיניים, צבאיים או כלכליים נועזים. ראש הממשלה של ישראל, המתמודד על כהונה נוספת, דבק בסטטוס קוו בכל תחום והניח לבעיות היסוד להידרדר, כשהוא עסוק בתמרונים פוליטיים — ובכפוף לשימוע, גם פליליים — במטרה להישאר בכיסאו עוד ועוד, ללא יעדים או תוכניות פעולה מעבר לאחיזה בשלטון.

נתניהו אמנם נמנע ממלחמות גדולות, אבל התערב הרבה במתרחש בסוריה בניגוד לחוק הבינלאומי. במקביל, הוא רואה בהמשך הכיבוש וההתנחלות בשטחים הכבושים מציאות רצויה, ובעזרת שותפיו הפוליטיים מהימין מבסס את כינונו של משטר אפרטהייד בגדה המערבית. הוא הרדים את הוויכוח הפנימי על השטחים והשלום, אבל למרות הקונסנסוס לכאורה, לישראל עדיין אין גבולות מוכרים, מיליוני פלסטינים נאנקים תחת שליטתה ובמערב התעוררה תנועת חרם רחבה נגדה.

בעידן נתניהו חוותה ישראל צמיחה אטית ואבטלה נמוכה, אבל גם בתחום הכלכלי, בעיות היסוד רק החריפו תחת מסכת היציבות. את החרדים, המשענת היציבה של שלטונו, שיחד נתניהו בהנצחת הטפילות והאבטלה מרצון על חשבון משלמי המסים. במקום להוביל רפורמות חיוניות, הוא הגדיל את הגירעון וקנה שקט מצד מוקדי הכוח במשק. את הנזק החמור ביותר גרם נתניהו בשלושה תחומים: היחסים בין יהודים לפלסטינים, המרקם החברתי והדוגמה האישית שהציב כמנהיג. חוק הלאום שאותו הוביל מקבע את אפליית הפלסטינים לטובת עליונות יהודית, ומרסק את החתירה לשוויון. בתקופת כהונתו ההסתה הפכה ללחם חוק והשסעים בציבור העמיקו. השחיתות שמאפיינת את שלטונו הלכה והחמירה ככל שכהונתו התארכה, ונתניהו עוד מתגאה בה.

הגיע הזמן שהמערכת הפוליטית והציבור יגידו לבנימין נתניהו: מיצינו, ושנתניהו יילך להתמודד עם כתבי האישום הצפויים נגדו, בלי לגרור את הישראלים לתהום ביחד אתו.