יו"ר ישראל דמוקרטית, אהוד ברק, נענה לקריאתו של חבר הכנסת עיסאווי פריג' ממרצ, והתנצל בפני החברה הערבית ומשפחות האזרחים הערבים שנהרגו מאש כוחות ישראל באירועי אוקטובר 2000, בעת כהונתו כראש ממשלה. הוא אמר כי "אני נושא באחריות לכל מה שהתרחש בתקופת כהונתי כראש ממשלה, בתוך זה גם אירועי אוקטובר, אין מקום למפגינים שנהרגים מאש כוחות המשטרה של ישראל. אני מביע צער והתנצלות בפני המשפחות ובפני החברה הערבית".

ההתנצלות של ברק חשובה. יש לקוות שתעזור לרפא את הפצע הפתוח של החברה הערבית. זהו גם צעד הכרחי בדרך לתיקון היחסים העכורים בין הציבור היהודי לציבור הערבי בישראל. את הדלת שפתח ברק חייבים להשאיר פתוחה, כי רק דרכה תוכל להתגבש חלופה דמוקרטית אמיתית לשלטון השיסוי והפילוג של הימין בראשות בנימין נתניהו.

ברק אמר בדיוק את מה שפריג', היה רוצה לשמוע ממנו, לאחר ההתנצלות אמר פריג', כי "ברק פתח את הדלת לדיאלוג עם החברה הערבית, והאחריות שלנו היא לסייע לו לפתוח את הדלת ולא לטרוק אותה בפניו", והוסיף: "עלינו למצות כל סיכוי ליצירת גוש שמאל־מרכז חזק".

ברק ופריג' צודקים. אסור להפסיק את המאמצים לאחד בין מפלגות השמאל. בלי גוש שמאל־מרכז חזק אין סיכוי למהפך. איחוד בין המפלגות הוא הדרך היחידה למנוע מצב שבו אחת המפלגות לא תעבור את אחוז החסימה, דבר שיביא לאיבוד המוני קולות. נכון לעכשיו, יו"ר מפלגת העבודה, עמיר פרץ, הודיע שהחיבור בין מפלגתו למפלגתה של אורלי לוי־אבקסיס, גשר, כרוך בהדרת מרצ ומפלגתו של ברק. יש לקוות שפרץ ולוי־אבקסיס יתעשתו, ויהפכו את החיבור ביניהם לחיבור הראשון ולא האחרון בגוש.

אחוז החסימה הגבוה אינו משאיר מקום לטהרנות אידיאולוגית. גוש השמאל צריך ללמוד מהניסיון המר של המפלגות הערביות, שהפסידו רבע מכוחן כאשר התפצלו בבחירות האחרונות. ממילא, הפערים האידיאולוגיים בין ברק למרצ אינם כאלו שמצדיקים ריצה בנפרד, ודאי שלא אל מול המטרה הגדולה, שהיא לשים קץ לשלטון המושחת והמשחית של נתניהו.