מבקר המדינה החדש של ישראל, מתניהו אנגלמן, אינו שוקט על שמריו. כחודש מאז נכנס לתפקידו, וכבר ניכרים סימני המהפכה: אנגלמן החזיר דו"חות שחיברו החטיבה הכלכלית והחטיבה הביטחונית במשרדו בליווי דרישה לשלב בהם אמירות חיוביות על הגופים המבוקרים; הביע את רצונו להפסיק את פעילות האגף לתפקידים מיוחדים במשרד המבקר; וביקש מבכירי משרדו, שבעת הכנת תוכנית העבודה השנתית של המשרד ינהלו דיאלוג עם הגופים המבוקרים.

נדמה, שהמטרה העליונה של בנימין נתניהו, לפגוע אנושות בשומרי הסף של הדמוקרטיה, מיושמת במהירות וביעילות על ידי מי שלאחר מינויו הצהיר, ש"המבקר הוא גורם שעוסק בביקורת ולא גורם אכיפת חוק... האתגר המרכזי בתפקיד הוא ליצור שיתוף פעולה עם המוסדות המבוקרים".

בשעה שנתניהו מביט במתרחש בהנאה, הישראלים צריכים להיות מודאגים. המגמה שאנגלמן מוביל היא הרסנית: הרצון להחמיא לגופים מבוקרים — כדי "לשמור על היכולת שלהם לקבל החלטות" — מדיף ריח של רפיסות והעדר עמוד שדרה. כוונת המבקר להפסיק את פעילות האגף לתפקידים מיוחדים — שעסק בין היתר בניגודי עניינים של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בביקורת על בית הנשיא, הפרקליטות והמשטרה — עלולה לפגוע אנושות באחד ממוקדי הביקורת החשובים. ההנחיה לנהל דיאלוג עם הגופים המבוקרים — בניגוד לעצמאות המוחלטת שהמבקרים נהנו ממנה עד היום — תאפשר בהכרח השפעה מזיקה ואינטרסנטית של גופים אלה על יעדי הביקורת.

אבולוציית ההרס שמשליט נתניהו על מוסדות הביקורת מבהילה: מימי מרים בן פורת שימש מבקר המדינה כשומר סף משמעותי, המסוגל לטלטל את השלטון. דו"ח שפירסמה בן פורת על משרד השיכון הוליד את הסיסמה "מושחתים נמאסתם" וסייע למהפך ב–1992; אליעזר גולדברג פירסם דו"חות שהובילו לחקירות נגד אריאל שרון ולהרשעות של עמרי שרון וצחי הנגבי; מיכה לינדנשטראוס היה האקטיביסט מכולם (אולמרט; בועז הרפז). במינוי של יוסף שפירא ניסה נתניהו לשים סוף לאיום הפוטנציאלי, כשערך לו אודישן כדי לוודא שחולשתו תיטיב עמו בהמשך; כעת אנגלמן אמור להשלים את העבודה ולהפוך את משרד המבקר ללשכת תלונות אֶזוֹטֶרִיות, שייבחנו בעין אוהדת עם המבוקרים.

אף על פי שאנגלמן מונה כדי להמשיך במימוש המגמה שנתניהו משליט בישראל — ריסוק מנגנוני הבקרה — עליו לחזור בו מרעיונותיו.