מתניהו אנגלמן, שמונה במטרה לעקר את מוסד מבקר המדינה מתוכן, בשירות אדוניו, החל במשימתו. באחרונה הוא החליט למנות לוועדת ההיתרים חברים שאינם משפטנים, בהם אנשי ליכוד וימין. בין שמדובר במי שכיהן במטה הבחירות של הליכוד והיה מועמד לתפקיד מנכ"ל משרד בנימין נתניהו (שמואל סלבין), או במי שפירסמה קריאה בפייסבוק להצביע לליכוד (אסתר לוצאטו), ברור שאנגלמן הבין מדוע מונה: מה שווה ועדת ההיתרים, אם אינה מתירה לבנימין נתניהו לעשות ככל העולה על רוחו?

קשה לחשוב על מהלך בוטה יותר. בשנה האחרונה פנה נתניהו שלוש פעמים לוועדה בבקשה לקבל היתר לחרוג מכללי האתיקה החלים על חברי הממשלה ולאפשר לו לקבל כסף ומתנות, חלקם בדיעבד, למימון הגנתו המשפטית. בכל המקרים דחתה ועדת ההיתרים, בהרכבה הקודם, את בקשתו. כעת מבקש נתניהו — באמצעות משרתו הנאמן אנגלמן — להחליף את הרכבה, במטרה שתיתן לנתניהו את מבוקשו.

כך נראית שחיתות שלטונית: אנגלמן משתמש בכוח שהמשרה הציבורית מעניקה לו כדי לפעול למען האינטרסים של אדונו, במקום למען האינטרס הציבורי. מי שאמור לשמש שומר סף, ובוודאי לשמור על עצמאות ועדת ההיתרים, המתפקדת כשומר סף עצמאי לעניין הכללים למניעת ניגוד עניינים, עושה מהעקרונות הנעלים הללו חוכא ואיטלולא.

טענת תומכי נתניהו, ולפיה שינוי הרכב ועדת ההיתרים נובע מכך שהוועדה חרגה מסמכותה בהחלטותיה בעניינו, כשהיא שוללת ממנו את האפשרות להתגונן מפני האישומים הפליליים, היא אחיזת עיניים. הוועדה פעלה כדין. נתניהו הוא שהפר את התחייבות עורכי דינו לבג"ץ, למסור לוועדה את כל המידע הדרוש לה לצורך שקילת מתן היתר.

ראש הממשלה בחר למנות מבקר, הנראה כמצוי בריצת אמוק להחרבת יכולת מבקר המדינה להתעמת עם גורמי ממשל. המבקר הזדרז לרצות את פטרונו ומינה אנשים, שעיקר כישוריהם הוא התמיכה שהביעו בליכוד ובנתניהו.

ריקון ועדת ההיתרים מתוכן והפיכתה לחותמת גומי של נתניהו הם עוד צעד בפרויקט ריסוק מוסדות השלטון, שמוביל הימין בראשות נתניהו. המשך המגמה עלול לדרדר את ישראל לתהומות חדשים. אנגלמן סיפק הוכחה נוספת לצורך הבוער להחליף את השלטון המושחת והמשחית של החשוד מבלפור.