בישראל אין אופוזיציה. הבנה מטרידה זאת מתחדדת בימים אלה, כשהציבור הישראלי נחשף אך ורק לעמדת הממשלה, שלא מאותגרת לרגע על ידי מי שאמורה להוות אלטרנטיבה בבחירות הקרובות. בזמן שהצבא תוקף בסוריה, בלבנון ובעיראק, וראש הממשלה של ישראל בנימין נתניהו והרמטכ"ל אביב כוכבי מוסרים פרטים על תקיפות בניגוד למדיניות העמימות המסורתית של ישראל, נמנע מהציבור דיון במטרות הלחימה ובסיכוניה.

האופוזיציה שותקת במסגרת הדוקטרינה "שקט, יורים". מה שהובלט כיתרון של כחול לבן — שלושת הגנרלים שבראשה — מתגלה בימים אלו כחיסרון גדול: כשהתותחים רועמים הרמטכ"לים שותקים, כאילו הם עדיין לובשים מדים ואמורים רק להוציא אל הפועל את מדיניות הממשלה. נראה כי ראשי כחול לבן שכחו שהשתחררו מהצבא הזה כבר, וכעת עליהם לשרטט לציבור מדיניות אלטרנטיבית לזו של נתניהו. כן, גם בתחום הביטחון, גם בזמן לחימה, ועל אחת כמה וכמה בעיצומה של מערכת בחירות.

נתניהו תמרן את ישראל למסלול הסלמה חסר תקדים מול איראן. חלק מהפעולות מתפרשות כהפרה של כללי המשחק בין הצדדים ואף כהכרזת מלחמה. בצפון תוגברה היערכות כיפת ברזל והועלתה רמת הכוננות. במקביל מתרחשת עלייה במספר הפיגועים בגדה, והחיכוך הגובר עם חמאס שוב הופך את החיים של תושבי עוטף עזה לבלתי נסבלים. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיות מובלת באופן עיוור על ידי אף מנהיג, קל וחומר על ידי מי ששקוע ב–57 עמודים של כתב חשדות נגדו בעבירות של שחיתות. אבל בממשלה מתפקדת אמורים להיות בלמים, איזונים ומנגנוני בקרה, כמו גם אלטרנטיבות רעיוניות ואסטרטגיות חלופיות. זה תפקידה של אופוזיציה מתפקדת: להציג זווית אחרת מזו שמוצגת על ידי הממשלה.

במקום להוציא כספים מיותרים על יועצי תקשורת ובימוי סרטונים, אופוזיציה רצינית היתה צריכה לחשוף לפני הציבור את הסכנות הגדולות שרובצות לפתחו תחת שלטון נתניהו, ולהעמיד אלטרנטיבה לוחמנית. אך יו"ר כחול לבן בני גנץ מעדיף להריע לצבא בפייסבוק ולמסור ל"איראנים ובעלי בריתם באזור" איום נוסף בשמו, כשבמקביל סגנו יאיר לפיד מציע "להפעיל כוח לא פרופורציונלי" בעזה. נותר רק לדמיין מה היה עושה הימין לו היה זוכה לקיים מסע בחירות מתוך האופוזיציה בתנאים כאלה.