גסות הרוח שהפגינה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו כלפי חברות הקונגרס האמריקאיות רשידה טליב ואילהאן עומאר שנייה רק לנזק שהסבה ליחסי ישראל־ארצות הברית. התנהלותו ההֲפַכְפַּכה של נתניהו בנוגע לאישור כניסתן לישראל של המחוקקות הדמוקרטיות היא עדות מכרעת לכך שנתניהו אינו כשיר עוד להוביל.

האיוולת שדחקה את ישראל להילחם במבקרי הכיבוש, והולידה את חוק החרם, התגלתה כמוקש דיפלומטי. עומאר וטליב, הביעו בעבר תמיכה בתנועת החרם, הודיעו כי הן מתכוונות להגיע לביקור. בתגובה הודיע שגריר ישראל בוושינגטון, רון דרמר, שישראל לא תאסור על ביקורים של אף מחוקק אמריקאי בישראל, "מתוך כבוד לקונגרס ולברית האיתנה בין ישראל לארה"ב".

אלא בעת האמת, לאחר שדונלד טראמפ הביע את מורת רוחו מכך שישראל תאשר את כניסתן של המחוקקות השנואות עליו, חזר בו נתניהו והודיע שלא יתיר להן להיכנס. תחת נתניהו "הכבוד שרוחשת ישראל לקונגרס ולברית האיתנה בין ישראל לארה"ב" בא לידי ביטוי בדרך אחת בלבד: התרפסות בפני טראמפ והיענות לכל גחמותיו, יהיו אשר יהיו ההשלכות על היחסים בין המדינות ועל הפזורה היהודית בארה"ב.

המשך השתלשלות העניינים רק החריף את המצב. טליב שלחה לשר הפנים, אריה דרעי, בקשה להיכנס כדי לפגוש בפעם האחרונה את סבתה הפלסטינית בת ה–90, וזו התקבלה "מטעמים הומניטריים". משהבינה שביקורה נתפש ככניעה לתנאים שהוצבו לה, הבהירה שלא תקבל את המגבלות שמציבה ישראל. בתגובה ספגה עלבונות מפי הנשיא שלה.

רשימת האישים והארגונים שגינו את החלטת ישראל כוללת בכירים משתי המפלגות: מברני סנדרס וננסי פלוסי, דרך ג'ו ביידן וצ'אק שומר ועד מרקו רוביו וסטני הוייר. גם שורה ארוכה של ארגונים יהודיים בולטים, בהם הליגה נגד השמצה והוועד היהודי־האמריקאי, ואפילו השדולה הפרו־ישראלית בארצות הברית איפא"ק, שנדיר לשמוע ממנה ביקורת על ישראל, הצטרפו לגינוי.

בהתרפסותו מול טראמפ נתניהו מסכן את התמיכה האמריקאית חוצת המפלגות, שנחשבה תמיד לב האסטרטגיה הישראלית. הוא קשר את גורלו הפוליטי — וגם את גורלה של ישראל — בגורלו של טראמפ, תוך שריפת הגשרים שבנו ממשלות ישראל לדורותיהן.