צילומי הובלתו של בנימין נתניהו למקום מבטחים בעת שטילים נורו על אשדוד, דווקא כשהחל לשאת את נאומו בכנס בחירות, הפכו בידי יריביו ומבקריו למסמך שמתעד את פחדנותו של "מר טרור". הוצאתו של נתניהו מאתר מופגז שמסכן את חייו היא חלק מפרוטוקול האבטחה שאותו מכתיב השב"כ, ועם זאת המחזה היה מביך, כי הוא המחיש את חולשתו של נתניהו בשדה הפעולה ואת פחדנותו בתחום המדיני.

נתניהו מציע לציבור הבטחות ואיומים בנוסח "לא תהיה ברירה אלא להיכנס למערכה, מלחמה מול עזה", ורומז כי "כנראה" עומד על הפרק גם מיטוט שלטון חמאס, אבל הוא מעלים ומטשטש את חלקו בהזנת העימות שנמשך חודשים ארוכים, שבו אלפי אזרחים עזתים מפגינים לאורך הגדר, מבצעים פיגועים, יורים רקטות לישראל ונהרגים ונפצעים מאש צבא ישראל.

נתניהו יודע שהפתרון למשבר בעזה איננו צבאי. הוא שמע את הדברים מפי רמטכ"לים וראשי שב"כ והוא עצמו חתר במשך תקופה ארוכה להגיע להסדר לא רשמי עם חמאס בתיווך מצרים והאו"ם. הוא גם התיר העברת מיליוני דולרים מקטאר לממשל החמאס. נתניהו אף מכיר דה פקטו בשלטון חמאס ברצועה ודורש ממנו לממש את אחריותו שם. מדיניות זאת בלמה עד כה מערכה צבאית רחבת היקף, אבל היא איננה יותר ממחסום דרכים שלא יוכל לעמוד בפרץ הזעם, התסכול והעוני שמבעירים את הרצועה.

כדי להגיע להסדר בעזה נחוצה תעוזה מדינית ופוליטית, שתתנער מסיסמאות הסרק, שמבטיחות את כיבושה מחדש וניצחון מוחץ על חמאס. דרוש מנהיג שיאמר לציבור את האמת, ולפיה הפתרון להיעדר הביטחון בעוטף עזה, לירי הרקטות ולשינה הטרופה בממ"דים טמון בשיקום כלכלת עזה שמחייב את הסרת הסגר, בניית תשתית תעשייתית שתיצור מקומות עבודה וחופש תנועה לסחורות ובני אדם.

נתניהו מפחד להתייצב מול האמת הזאת. הוא מעדיף לצטט את סיסמאותיו של ליברמן, שאיים לחסל את אסמעאיל הנייה ולשקר ולטעון שמערכה צבאית תסיר את האיום. בחירתו לכהונה נוספת רק תבטיח עוד מאותו רפיון שמוליד סבבי עימות חסרי תוחלת.