באחרונה נפתח סבב השימועים לבנימין נתניהו בעניין תיקיו הפליליים, שהתקיים כמעט שלוש שנים לאחר פתיחתם (תיקי 1000 ו–2000 נפתחו תחילה, ומאוחר יותר הצטרף אליהם תיק 4000). זהו משך זמן בלתי סביר, גם בהשוואה לחקירות ולהליכים משפטיים שננקטו נגד אישי ציבור אחרים. באחריות לכך נושא היועץ המשפטי לממשלה הישראלית, אביחי מנדלבליט.

השלכות התנהלותו ניכרות היטב: ישראל נתונה במשבר שלטוני מתמשך, הכנסת והממשלה אינן מתפקדות, והציבור אולי עשוי להתבקש ללכת בקרוב לבחירות בפעם השלישית בתוך כמה חודשים. הפרשיות שראש הממשלה מסובך בהן מונעות ממנו להקים ממשלה, והופכות אותו, כפי שהוכח במו"מ הקואליציוני לאחר הבחירות באפריל 2019, לסחיט מצד שותפיו הקואליציוניים, שיכולים לבקש ממנו כל דבר בתמורה לקידום חוקים שונים שנועדו למלטו מדין. המשברים המתמשכים מוכיחים שוב ושוב, כי המערכת הפוליטית כולה משותקת עד להכרעה בעניין עתידו של נתניהו, שבמקום להתפטר עד שתתברר חפותו, לוקח בשבי את ישראל שהוא עומד בראשה.

זהירות וכובד ראש הן תכונות חיוביות וחיוניות, בפרט כשעל הכף מונח גורלו של ראש ממשלה מכהן. אולם אלו הפכו בידי מנדלבליט לאמתלה להליך ארוך, אטי ומורט עצבים. התנהלות היועץ משדרת הססנות וחוסר ביטחון, המנוצלים היטב בעיקר בידי החשוד נתניהו, שהשתלחותו הפרועה במנגנוני אכיפת החוק מעוררת תדהמה בכל פעם מחדש. כאילו לא היה ראש ממשלה, שאחראי על מוסדות ישראל ושמירתם, נתניהו מסית בפראות נגד המשטרה הפרקליטות, ומקעקע את אמון תומכיו בהם. ניסיונותיו לקדם חקיקה שתמלט אותו ממשפט, שיש לעצב את חוקים למידות הקיסר העומד בראשה, הם חסרי בושה או מורא.

נתניהו ופרקליטיו הגישו לקראת השימוע דף ריק מטיעונים, ואף ניסו להביך את היועץ בבקשות פופוליסטיות כמו שידור חי של השימוע. הכתובת על הקיר ברורה למדי: בהמשך להתנהגותו עד כה, נתניהו ופרקליטיו אינם מתייחסים לשימוע כמצופה מכל אזרח במדינת חוק, אלא מתכוונים לעשות ממנו קרקס פוליטי.

למנדלבליט אסור להיכנע לבריונות של נתניהו, שלא יקבל החלטה אחרת זולת סגירת התיקים מחוסר אשמה, גם במחיר התמוטטות הדמוקרטיה. היה על היועץ לפרסם את החלטתו בעניין כתבי האישום זמן קצר לאחר השימוע, ללא כל דחייה.