אם כי נתניהו כבר לא עזב לחלוטין את הזירה הפוליטית בישראל אבל החזרת המנדט בעקבות כישלון בהרכבת ממשלה נותנת סימנים על סוף העידן שלו לפחות בראש הצמרת הפוליטית.

לאט לאט מתחילים בישראל להבין ולדבר על הנזקים שהביא נתניהו לממסדים בישראל וכשנתרחק עוד יותר מתקופת נתניהו יתבהר עוד יותר חלקים מהתוצאות של השיטה שלו לנהל את ישראל.

באחרונה פורסם מאמר במעריב מאת שלומה שמיר שהשליך קצת אור על התקופה של בנימין נתניהו והפגמים שפגעו במשרדי הממשלה ובין היתר שיתוק במשרד החוץ של ישראל. התוצאה העיקרית היא כי בנימין נתניהו חשב על עצמו כמשרד החוץ כולו ומינה את המקורבים שלו במפלגה במשרד רק למראית לעין.

לפי שמיר "מצבו העגום של משרד החוץ מחייב שבעלי התפקידים המרכזיים בו יהיו חפים מזהות מפלגתית ומאהדה לנתניהו". הוא מוסיף כי משרד החוץ צריך להיבנות מחדש, מהמסד ועד הטפחות.

על הפקרת משרד החוץ על ידי נתניהו כותב שמיר כי "משרד שהיה בעבר הלא רחוק מוסד מכובד, איכותי, מוקד כוח והשפעה, אחד משלושת המשרדים המרכזיים בממשלה, הפך בשנים האחרונות למתחם זנוח ומופקר. (...) מי שאחראי למצב העגום של המשרד, (...) הוא בנימין נתניהו"

לפי מה שכתב שמיר, נתנהיו מיצב את עצמו כדיפלומט מספר אחת של ישראל, השגריר האחד והיחיד שיש לישראל, המומחה הבלעדי ליחסי חוץ. (...) נתניהו פעל והתנהל כמשרד חוץ פרטי, כדיפלומט עצמאי מטעם עצמו, כמדינאי הישראלי שאין בלתו".

שמיר מתייחס למה שהיה ברור על רקע העיצומים והשביתות של פקידי משרד החוץ קודם, לפשיטת הרגל הפיננסית של משרד החוץ. הוא כותב על תפקידו של נתניהו בזה: "כמי שביקש לא מכבר להגדיל את תקציב הטיסות שלו לחו"ל - כשר חוץ לא שמענו מנתניהו אף לא מילת התייחסות אחת למצבו הפיננסי המעורער של המשרד, שהגיע לפשיטת רגל".

על התנאים למי שרוצה לשקם את משרד החוץ של ישראל כותב שמיר שהוא צריך להיות לא שייך בשום פנים לנתניהו ומפלגת הליכוד. מבחינתו של שמיר רק גורם כזה יוכל לנתק את מדיניות החוץ והדיפלומטיה הישראלית משמו של נתניהו, לחלץ את משרד החוץ מצלו של הליכוד ולהחזיר את המשרד לרשותה ולשירותה של ישראל.