נפתלי בנט כתב: "חבריי במחנה הימין, שיהיה לכם ברור: אם מערכת המשפט תצליח להפיל את נתניהו בגלל סיגרים וכתבות באתר וואלה, זו תהא מכה אנושה למחנה הלאומי כולו. מנהיג ימין שיבוא אחריו יהיה מסורס ומפוחד מהתקשורת וממערכת המשפט".

בנימין נתניהו טען בריאיון עיתונאי ב-1998 כי העמדה העוינת של התקשורת כלפיו נובעת מעמדותיו המדיניות. "אני מבטיח לך שאם אוותר על שטחים ניכרים יטפחו לי על השכם", טען. גם את צרותיו המשפטיות כיום הוא תולה בלחצים שהפעילה התקשורת על הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. ב-2018 הוא הפיץ סרטון שבו אמר: "שלוש שנים התקשורת והשמאל רודפים את היועץ המשפטי לממשלה כדי שיגיש (נגדי) כתב אישום בכל מחיר".

נתניהו, שהישרדותו היא אומנותו, ניסה בראשית דרכו הפוליטית לרצות את התקשורת הליברלית התומכת בהסכמי שלום שיחליפו את הכיבוש בשטחים. במסיבת עיתונאים לפני בחירות 1996 הוא הודיע על מחויבותו לביצוע החלטות ממשלת רבין שנבעו מהסכם אוסלו ב'. ב-1997, לאחר שנבחר, הוא ביצע את הסכם חברון שלפיו צבא ישראל ייצא מן העיר והיא תועבר לרשות הפלסטינית. בני בגין, שר המדע דאז, התפטר מן הממשלה במחאה.

ב-1998 חתם נתניהו על הסכם וואי עם נשיא ארה"ב ביל קלינטון ועם יו"ר הרשות יאסר ערפאת. ההסכם כלל את נסיגת ישראל מ-13% משטחי הגדה המערבית בשלוש פעימות. נתניהו ביטל את ההסכם לאחר הפעימה הראשונה, בעקבות התנגדות חברי כנסת מהליכוד ומפלגת מולדת של רחבעם זאבי. שני חברי כנסת של הליכוד ושניים ממולדת תמכו בהפלת ממשלת נתניהו ב-1999 בעקבות ההסכם הזה.

בתשדירי הליכוד מ-1996 נראתה יונה מנפנפת בכנפיה בחוזקה באוויר על רקע הסיסמה: "נתניהו, עושים שלום בטוח". אחד המשתתפים בהפקת התשדיר הזה סיפר שהיונה נקשרה ברגלה בחוט שלאחר מכן רוטש מן הצילום. נתניהו, נחוש לשרוד, ניתק את החוט הזה לחלוטין בהמשך דרכו הפוליטית.

החל מבחירות 2006 נעלמה המילה "שלום" מתעמולת הליכוד וכל מי שתמך במו"מ מדיני עם הפלסטינים הוגדר כשמאלן הפוגע באינטרסים הביטחוניים של ישראל. התקשורת הליברלית המשיכה להיות עוינת אבל נתניהו ניצח, למרות זאת, בשלוש מערכות בחירות.