גנץ החל את המקצה שלו מאז קיבל את המנדט מראובן ריבלין וקיים שיחות ופגישות אינטנסיביות, מימין ומשמאל - מנפץ את חומות הזכוכית שיצרו הקמפיינים בבחירות. מסמוטריץ' ועד עודה, כולם לגיטימיים בעיניו לשיחות על קווי יסוד כדי למנוע בחירות נוספות.

למרות זאת, מרחב התמרון של גנץ נשאר קטן מאוד ובאופק לא נראת שורה תחתונה - או ממשלה. בלי הליכוד, הוא לא יכול להתקדם וגם חרב האיומים שהניף בדמות ממשלת מיעוט איבדה מהחדות והיעילות. 

השקט התעשייתי של הימים האחרונים והירי הדו-צדדי הוכיח דבר אחד: ממשלת אחדות כנראה כבר לא תהיה בישראל. זה לא רק משבר האמון החריף והפערים התהומיים בדרישות ובעמדות, אלו גם לוחות הזמנים המשפטיים שהולכים לסבך עוד קצת את מה שמסובך ממילא.

על פי ההערכות, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט עשוי להכריע בשאלת כתב האישום של נתניהו סביב סוף החודש (נובמבר). ואם כך, כחול לבן בכל מקרה לא תסכים לשום עסקה עם נתניהו, שבעוד זמן קצר עשוי להפוך ממועמד תחת כתב חשדות למועמד עם כתב אישום.

נתניהו וסביבתו הקרובה מבינים את המשוואה הזאת, ערים היטב ללוחות הזמנים. בקמפיין מועד א' עסק צוות קמפיין הליכוד בהרחבה באירוע המשפטי של נתניהו. כתב החשדות נגדו התפרסם בעיצומה של מערכת הבחירות ובסביבת נתניהו הגו יחד איתו תוכנית פעולה רחבה איך לשרוד את האירוע. הקו האסטרטגי שעליו הוחלט הוא דה-לגיטימציה להחלטה של מנדלבליט, לקעקע את אמון הציבור במערכת כך שכאשר "המערכת" תפרסם את החלטותיה, הציבור יטיל ספק. זה תורגם לקמפיין אגרסיבי סביב כותרות כמו "משחק מכור" ו"לא נתניהו, לא חוקרים". 

באחרונה קיבלו הישראלים תזכורת למערכת הבחירות ההיא. בעוד גנץ היה נושא נאומים באווירה של בחירות ועם מבט לשם, התחושה היא שנתניהו כבר מצוי עמוק בתוך קמפיין. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא האופן שבו "טופלו" האירועים האחרונים. 

חקירת אנשי הקמפיין של נתניהו בחשד להטרדת עד המדינה שלמה פילבר הייתה בית ספר לתקשורת. טעות שעשתה המשטרה נוצלה באופן המקסימלי כמו שרק אנשי הקמפיין של נתניהו יודעים לעשות, גם אם הם הפעם כוכבי הפרשה.