במסגרת הייצוג שמעניק אמיר אוחנה לאדונו, בנימין נתניהו, השתמש שר המשפטים של ישראל בחסינותו כדי לחשוף בכנסת את אמצעי החקירה האסור בפרסום, שהופעל על עד המדינה ניר חפץ במהלך חקירת תיקי נתניהו.

בחדשות 12 התכוונו לפרסם את ההליך החריג שנטען כי החוקרים ביצעו, כדי להפעיל לחץ על חפץ, אך המשטרה מנעה זאת. בזכות שר המשפטים למד כל הציבור של ישראל על הסוד של חפץ, שהאיום בחשיפתו הוא הפשע הנתעב שאוחנה מייחס למשטרה. המסקנה המתבקשת היא שעם ״חברים״ כמו אוחנה, כבר עדיף לחפץ ״אויבים״ כמו משטרת ישראל.

אין מקום להתאכזב מאוחנה. הוא בסך הכל ביצע את המשימה שלשמה מונה, ולהגנתו ניתן לומר, שהוא לפחות עקבי בבוז המוחלט שהוא מפגין כלפי המערכת שעל שמירתה הופקד. כבר ביומו הראשון בתפקיד שיתף את גישתו המשפטית הרדיקלית, כשהצהיר ש"לא כל פסק דין חייבים לכבד״.

המהלך של אוחנה הוא רק חוליה נוספת בשרשרת הארוכה שכורך נתניהו סביב גרונה של מערכת אכיפת החוק במטרה להטיל עליה מורא מחד גיסא ולערער את אמון הציבור בה מאידך גיסא. נתניהו ממשיך לקדם את התזה שהשמאל, התקשורת, האקדמיה, מערכת המשפט, היועץ המשפטי, נשיא ישראל, גדעון סער, הפרקליטות, תנועת החרם, ג׳ורג׳ סורוס ומשטרת ישראל קשרו קשר נגדו, כדי להפילו באמצעות פוטש משפטי, הנשען על תפירת תיקים.

מאליו מובן, שעל היועץ המשפטי של ישראל ועל הפרקליטים העוסקים בענייניו לאטום את אוזניהם לאיומים ולהמשיך במלאכתם. ואולם, גם יו״ר כחול לבן חייב להפנים את העובדה שנתניהו אינו שותף לגיטימי. גנץ, שנמצא בעיצומם של מגעים קואליציוניים עם הליכוד, לא יצליח לשנות את נתניהו, על אף מזגו הנוח. מוטב היה שיקשיב לשותפו יאיר לפיד, שצייץ באחרונה דברים נכוחים: "ביבי ואוחנה המיטו היום חרפה על הממשלה, על המדינה, בעיקר על עצמם. כך נוהגים עבריינים, לא שרים״.

נתניהו, בנו חָסֵר עַכָּבוֹת ושר המשפטים חסר הכבוד סיפקו השבוע תזכורת לטיבו האמיתי של הליכוד תחת הנהגת נתניהו. זו תזכורת להבטחה של גנץ שנתן לבוחרים שלא לשבת עם נתניהו באותה ממשלה.