באחרונה, בלון ניסוי חדש ומופרך הופרח לאוויר על ידי אריה דרעי ושותפים נוספים ל"בלוק הימין", ובהם שרת המשפטים לשעבר איילת שקד: חקיקת חוק יסוד לבחירות אישיות חד פעמיות בין בני גנץ לבנימין נתניהו.

דומה, כי לא יהיה ולו רעיון עיוועים אחד שלא יעלה במוח הקודח של חברי הכנסת מהגוש בהתמודדות שלהם עם המשבר הפוליטי־החוקתי שעמד לפתחם. כל זאת ובלבד שלא יהיה עליהם להתמודד עם המסר שקיבלו מהבוחר — שהעניק לכחול לבן, המפלגה שבראשה עומד גנץ, את מרב הקולות.

יש להבהיר: אסור בתכלית האיסור לשנות את כללי המשחק תוך כדי תהליך של הרכבת הממשלה. כל סטייה מעיקרון זה מצעידה את ישראל עוד צעד בדרך למחוזות של רפובליקת בננות. מעשה כזה של שינוי כללי המשחק משקף אופורטוניזם פוליטי, ואין לו כל קשר לניסיון אמיתי לשפר את שיטת הבחירות בישראל או לפתור את המשבר של חוסר היכולת להקים ממשלה.

מעבר לכל זאת, גם מבחינה מהותית — כפי שהתברר בשנות ה–90 — בחירות ישירות הן פתרון כושל, אשר כולל בתוכו את הרע שבשתי שיטות הבחירות. בניגוד לבחירות שייערכו בפעם השלישית, שטמון בהן סיכוי לכך שתושג הכרעה ברורה לצד זה או אחר, בשיטה המוצעת לא ישתנה המצב הקיים בכנסת, ולפיו שום מועמד לא גייס רוב מקרב חברי הכנסת, שיתמכו בו לשם קבלת אמון בממשלה.

גם על פי חוק הבחירה הישירה הישן נדרש אמון של הכנסת בממשלה. לכן בבחירות אישיות לא יהיה כדי לשנות את המצב הפוליטי הקיים, אלא אם חברי "הבלוק" מבקשים לתגמל את נתניהו על מעלליו ולהפוך אותו לנשיא דה־פקטו.

בכך ביקשו למעשה חברי הכנסת של "הבלוק" ליהנות מכל העולמות: לנסות את מזלם שוב בבחירות, שכן המועמד שלהם לראשות הממשלה ספג הצבעת אי אמון מובהקת מהציבור, אך כל זאת בלי לקיחת סיכון למקומם בכנסת; סיכון הטמון במערכת בחירות רגילה.

חשיבה מחודשת על שיטת הבחירות היא חשובה, אך יש לעשות זאת לאט, בנחת, על סמך בחינה, היוועצות במומחים והערכת ההשפעות. מעשה של תיקון חוקי היסוד המשטריים בתקופה של הרכבת הממשלה, או לקראת בחירות, יהיה מעשה נְבָלָה חסר תקדים.