בנימין נתניהו נשאר מבוצר בבלוק הימין, מסרב להכיר בתבוסתו ויורה לכל הכיוונים. משנכשל בניסיונו לסחוף את הציבור אחר רעיון הבחירה הישירה כתחליף לבחירות כלליות, שלף נתניהו שפן חדש מכובע הקסמים המרופט שלו.

הפרסומים על הפגישות בין נפתלי בנט לראשי כחול לבן, והמגעים להקמת ממשלת כחול לבן־ישראל ביתנו־העבודה, הגבירו את החשש של נתניהו מפני סדיקת חומת המבצר הפוליטי שלו. כדי לסכל את האפשרות שכחול לבן תעביר אל המחנה שלה את סיעת הימין החדש, על שלושת המנדטים הנכספים שלה, לא נותרה בפני נתניהו ברירה אלא להציע לשנוא נפשו משכבר הימים ברית פוליטית משודרגת.

נתניהו מינה את נפתלי בנט לשר הביטחון בממשלת המעבר שבראשותו, ומפלגתו תאוחד עם הליכוד. מינויו של בנט לשר הביטחון הוא סימן מובהק ללחץ שבו שרוי נתניהו, ולאופן המבוהל שבו הוא פועל במצבים כאלה. אותו נתניהו, שאיבחן בעבר את בנט כ"ילדותי וחסר אחריות", העניק לו את האחריות על ביטחון הישראלים.

קשה להאמין שמי שבבחירות באפריל נזרק מחוץ לכנסת יחד עם שותפתו איילת שקד, כאשר רשימתם, הימין החדש, לא עברה את אחוז החסימה, והם פוטרו בבושת פנים מתפקידיהם כשר החינוך וכשרת המשפטים — מצליח עכשיו באמצעות סיעה בת שלושה מנדטים לסחוט מנתניהו את אחד התיקים החשובים.

בהתחלה, דחה בנט הצעה להתמנות לתפקיד שר התפוצות, הרווחה או החקלאות בממשלת נתניהו, לצד חברות בקבינט המדיני־ביטחוני. ״אין בכך צורך", השיב לו בנט. 13 ימים לפני פקיעת המנדט של גנץ להרכבת ממשלה, מכירת החיסול של ישראל נמצאת בעיצומה, והמחירים על הרצפה: למה להסתפק בתפקיד שר זוטר, כאשר אפשר לקנות בזול את היהלום שבכתר — משרד הביטחון?

נתניהו עושה שימוש ציני ולא הוגן בנכסי השלטון הנמצאים בפיקדונו כראש ממשלה זמני, ונוהג בהם כאילו היו שלו מהבית. זוהי אכן שעתם היפה של אופורטוניסטים פוליטיים כבנט. היה על גנץ וחבריו למחנה להושיט יד לכל מי שמבינים את חומרת המצב, ואת הנזק הכבד שמסבים ניסיונותיו הנואשים של נתניהו לאחוז בכל מחיר בשלטון. כל מי שמבין זאת הוא פרטנר ראוי לממשלה, הרי שישראל נמחצת תחת ידיו של האיש ללא קווים אדומים מבלפור.